עוני הינה תופעה בינלאומית, היסטורית, חוצה יבשות, חברות ותרבויות. עם זאת,  חברה מודרנית (ובעיקר זו המערבית) מנסה לצמצם את התופעה עד למינימום.

סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את המדיניות החברתית לחילוץ מהעוני בישראל.

הפרטה מתייחסת למעבר מבעלות ציבורית לבעלות פרטית. במסגרת הסדר הפרטה הממשלה מעבירה  שירותים מסוימים.

תכנית ההפרטה בבריטניה הנה בין הראשונות בעולם, כאשר כיום ארה"ב מוליכה את תהליך ההפרטה, אבל מדינות אירופה ואסיה הולכות בעקבותיה ארצות הברית שהפריטה את השירותים החברתיים וצמצמה את האחריות הציבורית לצורכי הרווחה של אזרחיה.

העברתה של חברה מבעלות ממשלתית לידיים פרטיות דווקא שיפרה את איכות השירותים לאזרחים והורידה את תעריפיהם כתוצאה מייעול תהליכים פנים-ארגונים ושיפור הסביבה התחרותית.

החל משנות  ה-80 אנו עדים לנסיגת הממשלה ממתן שירותים לאזרחיה על ידי הפרטת שירותים אלה, כחלק מהשלכות הגלובליזציה. הפרטת שירותי רווחה וכן ושירותים אחרים מופנים למגזר העסקי וכן למגזר השלישי , על מנת שאלו ימלאו את החלל הריק שהותירה הממשלה באספקת שירותים לאוכלוסיות השונות וביניהם אוכלוסיית נוער בסיכון.

מדיניות חברתית הנה פונקציה של אידיאולוגיה הנעה בין תפיסות אידיאולוגיות ניאו-ליברליות, הגורסות שלמדינה תפקיד מצומצם בקידום הרווחה החברתית ושמנגנוני השוק ייטיבו את מצב הכלל, לבין תפיסות סוציאליסטיות וסוציאל-דמוקרטיות המעודדות מעורבות נרחבת של המדינה.

תופעת העוני בישראל והעמקתה ניתן למצוא  בשנות ה-90. אז חלה גם מידה מסוימת של החמרה בעוצמתו. כלומר, ההכנסה הממוצעת של האוכלוסייה הענייה התרחקה אט אט מהכנסת קו העוני.