בית הספר כמו כל מסגרת פתוחה, נאלץ לעבור שינויים כדי להתאים עצמו לסביבה דינאמית משתנה. השינויים יכולים להתבטא בתהליך ארגוני יזום או בהפעלת יוזמות חינוכיות בבית הספר.

המטרה העיקרית שלשמה הוקם הפרויקט הייתה , כאמור שילוב תלמידים מתקדים המבגרת הבית ספרית ואכן מניתוח הממצאים עולה כי אחת ההצלחות עונה על המטרה העיקרית של הפרויקט היא שילוב הילד בכיתתו.

עבודה זו מתמקדת באחת היוזמות המופעלות מזה מספר שנים במערכת החינוך ביישוב- פרויקט "אני יכול". הפרויקט נוצר כדי לסייע לצוות המוביל הבית ספרי להתמודד עם בעיות אלימות, חוסר קשב, התפרצויות כעס, בכי ונטייה לברוח מהכיתה וביה"ס ולשוטט. ילדים אלה ע"פ אבחונים פסיכולוגיים שנעשו לא משתייכים לאוכלוסיית החינוך המיוחד ועל כן היה על ביה"ס למצוא דרכים להתמודדות. פרויקט "אני יכול", מכוון להביא לשיפור בתחומי הרגש, החברה וההתנהגות אצל התלמידים שנבחרו לתוכנית באמצעות יצירת כיתה חדשה נוספת בביה"ס, בה הפרט- התלמיד נמצא במרכז ההתעניינות. העבודה החינוכית מתנהלת אינדיבידואלית או בקבוצות קטנות של 2-3 תלמידים.

עבודה זו בוחנת ומתייחסת לנקודות הבאות:
/הסיבות להפעלת התוכנית (גורמים לצורך בשינוי).
/האם נבחנו חלופות אחרות לתוכנית, הרקע התיאורטי לתוכנית.
/תהליך השינוי: באיזו מידה שותף סגל ביה"ס, הורים, תלמידים, מפקחים וכו /פיתוח כלי מעקב אחר התקדמות התלמידים המשתתפים בתוכנית.
/האם יש קשר בין מידת השיתוף לבין תמיכה בפרויקט.
/התנגדות לשינוי.
/הערכת השינוי: באיזו מידה המטרות שהוצגו בפרויקט אכן הושגו.

שאלות אלה ייבדקו באמצעות ראיונות עם מנהלת ביה"ס, מורים, וכל במעורבים בפרויקט. כמו כן נעשה שימוש בדיווחים הקיימים בביה"ס על התכנית.