כוויה מוגדרת כנזק לרקמות הגוף הנגרם על ידי אש, חום,חפץ, חומר כימי, חשמל, קרני שמש, גז או קרינה גרעינית.

סקירת ספרות זו בוחנת את נושא היפגעות ילדים מכוויות, תוך התמקדות בשכיחות התופעה, מאפייניה, השלכותיה ודרכי התמודדות.

כוויה היא אחת הפגיעות החמורות בעיקר בקרב ילדים והיא מהווה פגיעה כואבת והרסנית. הכאב והסבל הנגרם לילד ולמשפחתו כוללים אשפוזים, ניתוחים, השתלות עור וטיפולי פיזיותרפיה מכאיבים.

חומרת הכוויה נקבעת על פי שטח הכוויה, מיקומה בגוף, גיל נפגע ודרגת הכוויה נקבעת על ידי טמפרטורת גורם הכוויה, משך הזמן שאליה נחשף הילד וכן לפי דרגת הנזק שנגרם לרקמות העור אש.

במדינות מפותחות שיעור התמותה מכוויות מנוזלים חמים ומאש נמוך יותר בשל פעולות הסברה וחינוך, גלאי אשר תקני בנייה מחמירים ואמצעי הצלה אחרים.

הטיפול בפצועי כוויה הוא קשה ומאתגר לצוות הרפואי. הטיפול הראשוני בכוויה כולל הרחקה ממקור החום, אבטחת נתיב אוויר (אם מתעורר חשד לפגיעת שאיפה) והחייאת נוזלים נמרצת.

הטיפול דורש זמן רב  הכולל שיקום, שתלי עור מרובים ופיזיותרפיה כואבת, אשר  משפיעה לא רק על הילד אלא גם על משפחתו.  השיפור המשמעותי ביותר הוא  צוות טיפול רב תחומי המתמקד בצרכים הפיזיים והרגשיים של  הילד והמשפחה.

מרבית תאונות הבית ניתנות למניעה על ידי הסברה, הכוונה,מתקני בטיחות מתאימים ותקנים מחייבים.  ההסברה בתחום מיועדת להרים צעירים בלתי מנוסים, לילדי הגון לילדי בית הספר.