על פי וולטר (1996) אחת המשימות החשובות ביותר של האמנות הייתה, מאז ומתמיד, ליצור ביקוש, יצירת האמנות מטרתה לעיתים לעורר שערורייה, ובכך לעודדו את הביקוש .

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בנושא היחס שבין ציור וצילום על פי בנימין וולטר ווילם פלוסר.

בהקדמה לספרות וולטר מציג את התנגדותו לשימושים פשיסטיים באמנות, מאחר והופעת הטכנולוגיה ששינתה את תנאי הייצור גם בשדה האמנות

הצילום, מהווה גם אמצעי לשעתוק מהפכני, והפך את האומנות והיצירה לשולית. בתחום הצילום הערך התצוגתי גובר לחלוטין על הערך הפולחני, ויצירת האומנות, הצילום , הופך במוצהר לבעל תפקיד פוליטי. הצילום מוביל לשינוי היצירה בהתאם למצלמה/למיכשור.  המצלמה משנה אתת היצירה ואת התגובה כלפי היצירה.

"בעידן השעתוק הטכני" ההתייחסות משתנה מאחר ומדובר בעידן הייצור ההמוני, בו ההילה של היצירה בירידה, המקור  מאבד את תקפותו וייחודו ואין משמעות לחלל ולזמן.