ההתפתחות התקינה של הילד-בכלל, ושל הילד בגיל הרך בפרט מושפעת מתקשורת עקבית ותקינה בין  המערכת המשפחתית לבין המערכת החינוכית. בגיל ברך, ההורים הם הדמויות המשמעותיות ביותר בחיי הילד.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בחשיבות במעורבותם של הורים בגן הילדים ותרומתה להתפתחות הילד.

מעורבות הורים במוסדות חינוך הינו תהליך ההולך מתעצם וחודר לתחומים חדשים. בקרב מרבית המומחים גוברת ההכרה שמעורבות הורים רחבה ומשמעותית בתכנים ובפעילויות במוסד החינוכי משפרת את איכותו ומשפיעה לטובה על הישגי תלמידיו.

לעיתים ההורים מכבדים את הגננת ומעריכים את תרומתה בהתפתחות הילד. הגדרת תפקיד הגננת משתנה עם גיל הילדים, עד גיל שלוש נתפשת הגננת כדמות אימהית ותפקידה להעניק חום ואהבה, מעין סוג של שמרטפית.

הורה מצפה שהגננת תקבל את ילדו כפי שהוא ללא קשר לכישוריו ולהתנהגותו. כמו כן, הוא סומך עליה שתדע להתמודד עם קשיים שיתגלו, אם יתגלו. הוא גם מצפה שהגננת תקנה מיומנויות בסיסיות וערכים ותעזור לילד להשתלב מבחינה חברתית ותלמדו להתנהג בחברה.

לגננת הזדמנות מצוינת לצפות במערכת היחסים בין ההורה והילד במצבים השונים. באמצעות הפעילויות יכולה הגננת להעביר הרבה מסרים, שחוסכים הרבה שיחות ושאלות של הורים.

בסיכומו של דבר הילד הוא זה שזוכה ממעורבות ההורה בגן מכך שהגן הוא לא חלק נפרד מהבית, אלא חלק שותף ובכך אנו תורמים לחינוך ילדינו. נראה כי היתרונות הם מרובים למשולש היחסים שבעבודה החינוכית גננת -סיעת, הורים וילדים