עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את החידושים שהכניס אלחריזי במקאמה שכתב אלחרירי .
בחינת הנושא לעייל, תיערך באמצעות בחינת חידושים, סגנון ותופעות לשוניות במקאמות של אלחריזי .

המקאמה הערבית ערבית, פרחה בספרד הנוצרית החל מהמאה הי"ג.
המשורר והמתרגם ר יהודה בן שלמה אלחריזי, נולד בספרד, כנראה בטולדו, סמוך לשנת 1165, וזכה לחינוך יהודי רבני בצד השכלה רחבה בלשון הערבית ובתרבותה – שילוב המשתקף היטב ביצירתו הספרותית. אלחריזי, היה בקי בתנ"ך ובספרות התלמוד והתמחה בלשון העברית ובדקדוקה. בצד אלה היה אלחריזי בן בית בלשון הערבית ובספרותה והרבה לעסוק בשאלות היחס ההדדי שבין שתי השפות והתרבויות. חיבר את אחת החשובות שביצירות המקאמה העברית בימי הביניים, אם לא החשובה שבהן: ספר תחכמוני.
מסיבות שאינן ברורות לגמרי, נטש אלחריזי את ספרד ושוטט במזרח המוסלמי, הגיע לעיראק לסוריה, ושם הוא נפטר. הוא נודע כמתרגם טקסטים מערבית לעברית, המפורסם ביותר הי מדריך מורה נבוכים של הרמב"ם. ספר תחכמוני הנו אוסף של 50 מקאמות אשר נכתבו ונערכו על ידי חרירי.
בספר תחכמוני כלולים כחמישים שערים, והוא בנוי על פי המתכונת הקלאסית של חיבורים מסוג זה ובסגנון המזכיר לא מעט את חיבורו הערבי של אלחרירי. כל שער הוא מעין סיפור עלילה עצמאי. הסיפורים מלאים הומור, אירוניה ושמחת חיים ובדרך כלל הם גולשים מעט אל מעבר לגבולות המוסר המקובל, אבל אינם כרוכים בפריצת גדר לבלי חוק. בסיפורים האלה משולבים גם נאומים ושירים קלים, ורבים מהם מבוססים על סיפורי עם שהיו מוכרים לכל באותם ימים.
למען קהל יהודי, ביקש אלחריזי לתרגם את המקאמות לעברית תוך שילוב ייחודי של ביטויי קדושה. אלחריזי גם ביקש להוכיח את גדולתה של הלשון העברית שאיננה נופלת מאחותה הערבית.

לאחר תרגום המקאמות של אל חרירי לעברית, ביקש אלחריזי ליצור יצירה מקורית והמציא אוסף משלו הכולל חמישים פרקים הסובבים סביב מפגשים, הומוריסטים של המספר. אלחריזי יצר טקסט עשיר רטורי, המכיל שפע של נושאים, החל מסגפנות ומסירות, ועד סיפורי אהבה. יהודה אלחריזי למעשה חיקה את הסגנון והמבנה המקאמה הערבית של חרירי.