הספרות מלמדת כי התנועה החסידית נאלצה לעבור תלאות רבות על מנת להפוך לתנועה מקובלת הפעילה עד עצם היום הזה. ובכן החסידות בצורתה הראשונית עוררה זעם וחשש כברד בקרב הקהילות היהודיות, חכמים ורבנים.

העבודה הנוכחית מטרתה לבחון את ההתנגדות לחסידים או לתנועה החסידית ובכלל זה לבחון את הסיבות האידיאולוגיות והאינטרסים להתנגדות של הגאון מווילנה וראשי הקהילות היהודיות, את מהלכי ההתנגדות וכן את ההתנגדות בתקופת ר' חיים מוולוזין.

היה חשש משא החסידות תערער על המבנה הפורמלי, הרוחני והדתי של היהדות. מעבר להתנגדות לאידיאולוגיה החסידית אשר הציגה חידושים שונים ביהדות כמו התרכזות סביב הצדיק כמתווך בין האדם לאל , הם נתפסו בעייני יהודים רבים ככופרים של ממש.

העבודה הנוכחית עניינה היה בהבנת שורשי ההתנגדות לתנעה החסידית.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הגאון מווילנה שהתברך בחוכמתו וידיעותיו, היה ממתנגדיה החסידות החריפים ביותר והוא הניע מאבק חורמה בחסידות, מאבק שלא בחל באמצעים וזכה לשיתוף פעולה הדוק של ראשי הקהילות היהודיות. ההתנגדות והמאבק בחסידות, לא צלח גם כאשר ההתנגדות הגיעה לידי אלימות של ממש וגם כאשר הייתה זאת התנגדות מאופקת אשר ניסתה להניע כנגד החסידות תוך יישום אמצעים חינוכיים.

כלומר גם בתקופתו שהגאון מווילנה אשר פעל באופן נחרץ ובוטה כלפי החסידים וגם בתקופתו של תלמידו ר חיים מוולוזין אשר שינה את הטקטיקה של המאבק בחסידים ופעל מתוך הבנה כי תנועת החסידים לגיטימית ונוכחת. הוא הקים ישיבות ופעל בדרכים חינוכיות –רעיוניות על מנת לשכנע בדרכו ובהגותו הדתית.