התפיסה אשר רווחה עד אמצע המאה העשרים אודות השינה הייתה כי, השינה הנה מהלך אחיד של מנוחת המוח וכי חלומות רווי משמעות  פסיכולוגית קטעים אותה לרגעים קצרצרים.

מטרת עבודה זו לבחון את מאפייני שנת החלום ומניעתה והשפעתם הטיפולית על חולי דיכאון.

לצורך בחינת הנושא הנדון עבודה זו מחולקת לארבעה חלקים:

חלק ראשון מגדיר דיכאון מהו? סוקר את מאפייניו הקליניים וההתנהגותיים ואת התיאוריות השונות המסבירות את הגורמים למחלה ומציג דרכי טיפול פסיכולוגיות לריפוי המחלה.

חלק שני מגדיר מהי שנת חלום? מציג את מאפייניה הפסיכולוגיים,הפיזיולוגיים, הקוגניטיביים והרגשיים ואת התיאוריות המסבירות את פשר החלום.

חלק שלישי סוקר את תופעת מניעת שנת החלום ואת השפעתה הטיפולית על חולי דיכאון וכן מציג דרכי טיפול מקובלות.

חלק רביעי – דיון. בפרק זה נערך דיון אינטגרטיבי אודות הקשר בין שני המשתנים שנבדקו לצורך עבודה זו – מחלת הדיכאון מול מניעתה של שנת חלום – מקורם המשותף, הקשר הביולוגי פיזיולוגי ותוצאות הקשר ביניהם.

הנחת היסוד המרכזיות בעבודה זו היא כי שנת החלום אחראית על תקינות המערכת המוחית ועל האיזון הכימי במוח, שכן שנת החלום היא תוצר של המוח עצמו ומקורה במאזן המומונואמינים במוח (המומונואמינים הם מתווכים עצביים, המופרשים בין שתי קצוות סיבי עצב ואחראים על העברת המסר העצבי). למומונואמינים תפקיד מרכזי בבקרת פעילויות מוחיות רבות ונראה כי יש להם גם תפקיד חשוב בקרב חולי הדיכאון.

שאלת המחקר היא: מהן השפעותיה של מניעת שנת החלום כדרך טיפולית בחולי דיכאון?

השערת המחקר: מניעתה של שנת החלום מובילה להקלת הסימפטומים בקרב חולי דיכאון.