חופש הביטוי מהווה את אחת מהחירויות המרכזיות והחשובות בדמוקרטיה ונחשב לאמצעי משמעותי לשמירתה. חופש הביטוי מוגדר כזכות הפרט או הקבוצה לבטא או לשמוע מחשבות, דעות, אמונות ורגשות ללא הגבלת תוכן הדברים או אמצעי הביטוי .

במסגרת העבודה הנוכחית נבחן מקומו של האינטרנט בזירה התרבותית ואת השימוש ברשת האינטרנט המקיף את כלל האוכלוסייה העולמית, כאשר המרחב האינטרנטי מהווה קרקע לתכנים שונים, אותם הרגולציה מנסה למנוע או להגביל.

עידן האינטרנט העניק לחופש הביטוי אפשרויות בלתי מוגבלות וכן הרחיבו באופן שבו כל משתמש רשאי להביע את דעתו, להלבין ולפגוע באדם אחר ולהיות מוגן משפטית בשל האנונימיות הכרוכה בחופש הביטוי באינטרנט.

המרחב האינטרנטי יוצר בעיות משפטיות הנוגעות לחופש הביטוי והעיתונות לעומת הגנה מפני לשון הרע, הגנה על כבוד האדם והגנת הפרטיות.

העבודה הנוכחית, מטרתה לבחון מהו ההסדר המשפטי הראוי לסוגיית הצנזורה באינטרנט?

נערכה תיערך באמצעות סקירת ספרות מחקרית ומשפטית אשר דנה בערכים המתנגדים, במורכבות של ההתמודדות המשפטית על צנזורה באינטרנט. כמו כן, מוצגים שני מקרי בוחן (פרשיית סילבן שלום ופרשיית פואד בן אליעזר) אשר נבחנו לאור החקיקה והפסיקה הישראלית בנוגע לצנזורה ככלל וצנזורה באינטרנט בפרט.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הבסיס החוקי של הצנזורה הם תקנות ההגנה לשעת חירום אשר קובעות כי כל פרסום טעון- אישור מוקדם של הצנזורה. תקנות אלה מחמירות ואינם באות לידי ביטוי בעידן האינטרנטי הנוכחי. כלומר, הצנזורה הקלאסית בעיתונות הכתובה איבדה מחשיבותה עם עלייתה של רשת האינטרנט, כאשר המרחב המקוון כולל בתוכו מנגנוני הסדרה מעשיים, ולא רשמיים.

המשפט הישראלי מאפשר באמצעות החוק לנתוני תקשורת בישראל לקבל מחברות התקשורת נתוני גלישה באינטרנט של אזרחים ובכלל זה את זהותם. לפי החוק החדש, מתאפשרת מסירת הנתונים לפי צו בית משפט לצורך גילוי עבירות שונות.