הבסיס החוקי של הצנזורה הם תקנות ההגנה לשעת חירום אשר קובעות כי כל פרסום טעון- אישור מוקדם של הצנזורה. תקנות אלה מחמירות ואינם באות לידי ביטוי בעידן האינטרנטי הנוכחי. כלומר, הצנזורה הקלאסית בעיתונות הכתובה איבדה מחשיבותה עם עלייתה של רשת האינטרנט, כאשר המרחב המקוון כולל בתוכו מנגנוני הסדרה מעשיים, ולא רשמיים.

סקירת ספרות זו בוחנת את ההסדר המשפטי של האינטרנט בראייה תרבותית.

השימוש ברשת האינטרנט מקיף את כלל האוכלוסייה העולמית, כאשר המרחב האינטרנטי מהווה קרקע לתכנים שונים, אותם הרגולציה מנסה למנוע או להגביל.  ישנם מניעים רבים לצנזורה באינטרנט ובכלל זה דיכוי פוליטי של מתנגדי משטר, פעילי זכויות אדם, מניעת הפצת רעיונות הנתפסות  ככפירה או חילול קודש ( בעיקר במדינות ערביות), הגנות של קניין רוחני.

מדינת ישראל היא -המדינה הדמוקרטית -היחידה בעולם בה פועלת, מכוח החוק, צנזורה מוקדמת על פרסומים מכל הסוגים. הצנזורה, המופעלת על ידי מנגנון צבאי, חלה גם על העברת מידע לחו"ל, כולל דיווחים של כתבים זרים וגם על יבוא של פרסומים לארץ.

הצנזורה קיימת מן היום בו התעורר לראשונה החשש, כי ברעיונות גלום כוח פוטנציאלי המסוגל לחתור תחת כל ממסד.

הצנזורה הצבאית בישראל, תפקידה למנוע נזק בטחוני שייגרם על-ידי פרסום מידע סודי.הצנזור הצבאי פועל בתוקף חלק ח לתקנות ההגנה לשעת חירום שעיקרו זכותו של הצנזור לאסור פרסום של "מה שעשוי, או עלול להיות עשוי, לפגוע, לדעתו, בהגנתה של ישראל, בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי"^[1] הסכם זה מעוגן -בתקנות ההגנה לשעת חירום (1945).

הצנזורה הקלאסית בעיתונות הכתובה איבדה מחשיבותה עם עלייתה של רשת האינטרנט, כלומר  ההסדרה המדינתית  שנקבעה על ידי רגולטורים אינה משמעותית כבעבר..

האינטרנט שינה היבטים מרכזיים של הצנזורה וחופש הביטוי בחיים הפוליטיים והחברתיים של קהילות ופרטים, כאשר נטען כי  "ההתפתחות של השימוש באינטרנט, שהתרחשה בקצב מדהים, תביא ודאי ליצירת משפט חדש בשני מישורים: ראשית, בנוגע לעצם השימוש באינטרנט; שנית, בנוגע להשפעת השימוש באינטרנט על תחומים אחרים.