סקירה זו עניינה בד-קולו של פרויד במחזה מקבת/שייקספיר ובהזיותיו של מקבת.

פרויד אבי התורה הפסיכואנליטית סבר בשעתו כי החלומות הם תמונות מתוך מצב בלתי מודע, המונח ביסודו של מצב מודע. החלום מהווה את חיי הנפש בשעת השינה כלומר החלום הוא האופן שבו הנפש מגיבה על הגירויים הפועלים עליה במצב שינה. פרויד האמין כי תוכן החלומות הם למעשה ביטוי לחרדות, לתשוקות כבושות, לקונפליקטים בלתי פתורים ולרגשות מודחקים המשתחררים בעת השינה ולכן החלום עצמו מהווה מעין הדחקה של האני המודע. פרויד קישר בין הנפש לבין החלימה, לטענתו הבנת הנפש הנה פועל יוצא של הבנת תוכן החלום כלומר הקונפליקטים והחרדות הטבעות באדם הנם מודחקים ובאים לידי ביטוי ישיר או עקיף בחלומותיו המהווים פתח לריפוי הנפש.