הדינאמיקה במו"מ בשביתת המורים הושפעה מעוצמתם של השחקנים המרכזיים בשביתה וכן מעוצמתו של השחקן הנוסף, הוא יו"ר ההסתדרות אשר תיווך בין הצדדים לקראת סיומה של השביתה.

סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את הדינאמיקה במשא ומתן  שהתנהל במסגרת יישוב הסכסוך

בישראל שביתות פורצות חדשות לבקרים, וכי כל סכסוך עבודה מגיע לקיצו רק לאחר ששביתה נכנסת לפועל. בנוסף לכך יש שביתות או איומים לשביתות שהוטמעו חזק במשק הישראלי והן חוזרות ונשנות, כגון: שביתות המורים בכל הראשון לספטמבר, שביתות הסטודנטים אשר כל כמה שנים חוזרות ועולות לסדר היום ושביתות ברשויות המקומיות.

כל אחד מאיתנו יכול למעשה להיזכר לפחות בשביתה אחת שפגעה בו במקרה כזה או אחר ומצב זה נראה כלא יעיל ומזיק רבות להתפתחות ולבנייה התקינה של המשק הישראלי ככלל ולמערכת החינוך בפרט.

השביתה פרצה כאמור בעקבות הפעלת עוצמה מצידו של ארגון המורים אשר עשה שימוש בנשק השביתה הלגיטימי שלו ובתמיכתם הגורפת של המורים. עוצמה זו החזיקה מעמד תקופה ארוכה ביותר. עם זאת, השחקן המרכזי השני הוא המעסיק (הריבון) בעל עוצמה אף הוא ולכן עמד במקביל עיקש וסירב להיענות לדרישות ארגון המורים.

ההיסטוריה מלמדת כי לרוב המורים אינם מהווים קבוצת לחץ מאסיבית ובסופו של עניין הן גם לא משיגות את התוצאות המיוחלות, אך במקרה הנדון השביתה התארכה מעל המשוער. לכן הממשלה  פנתה לבית הדין הצליחה באמצעות בית הדין להוציא צווי מניעה אשר חייבו את המורים לחזור לבית הספר ולסיים את השביתה.

כלומר בסיכומו של עניין עוצמת הממשלה גברה על עוצמתו של ארגון המורים אשר הצליח להגיע להישגים מסוימים, אך לא כל דרישותיו נענו. בית הדין סייע למעשה לממשלה לפעול כנגד ארגון המורים ולהכניעו.