שכונות קהילתיות בקיבוצים הוא רעיון שנהגה לפני כעשר שנים. הקיבוצים, לאחר שנים של שגשוג ופריחה בשנות ה-60, 70 ותחילת שנות ה-80, נוכחו לראות שאוכלוסייתם מצטמקת ומזדקנת.

העבודה הנוכחית בוחנת את הדילמה שבהקמת השכונה הקהילתית אל מול סגירת משאב כלכלי משמעותי

בשנת 1985 היו 158,000 חברי קיבוץ ואילו כיום 116,000 בלבד (ירדה של כמעט 30%), בנוסף הגיל הממוצע של חברי הקיבוצים עלה ל-55 שנים. כמו כן נקלעו רוב הקיבוצים לקשיים כלכליים שהביאו אותם לחשוב על פתרונות לבעיות שציינו לעיל. השכונות הקהילתיות מהוות פתרון עבור הבעיות הללו, כיוון שהן פותרות על הבעיה של הזדקנות והצטמקות האוכלוסייה ותוך כדי כך הן גם מביאות עוד פרנסה לקיבוצים.

התושבים החדשים יכניסו את ילדיהם לבתי הילדים, ישתמשו בשירותים שיש לקיבוץ להציע (סופר, נגריה וענפי שירות קטנים), ישתתפו בחיי התרבות ויובילו את התחדשות הקיבוצים. בימים אלה מוקמות ברחבי המדינה כ-100 שכונות קהילתיות, הנמצאות בשלבים שונים של הקמה, בקיבוצים. החל בקיבוץ יהל שבדרום ועד קיבוץ שניר שבצפון.

הדילמה בה עוסקת העבודה הנוכחית הנה דילמה המתייחסת להקמת שכונה קהילתית בקיבוץ בצפון הארץ, כאשר מיקומה של השכונה גבל בפארק הקיבוצי, במסגרתו נוהל אתר קמפינג.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית, ניתוח והשלכות המקרה.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כיהדילמה אשר הוצגה במסגרת העבודה הנוכחית הצביעה על השינוי שחל בהרכב האוכלוסייה הקיבוצית והתאמתו של החבר למסגרת החברתית החדשה של הקיבוץ המופרט. כאמור, כיום נדרשים חברי קיבוץ לעבור עם קיבוציהם תהליך הפרטה ארוך הממקם איש איש עם ערכיו ומשקו לאחר שנים רבות של חיי משק ותפיסה אחידה בערכיה. מעבר לכך, מתמודדים חברי הקיבוץ עם כניסתם של משפחות חדשות בעלות מערכת ערכים שונה. הנהלת הקהילה השכילה להבין את השינוי בהרכב האוכלוסייה והעמידה את רווחת התושב כגורם משמעותי וחשוב, אף מהאינטרס הכלכלי של הקיבוץ, להמשיך ולהפעיל את הקמפינג המצליח.