עליית היהודים המאסיבית ממזרח אירופה (1881-1914) הייתה תקופה מכרעת בה הונחו היסודות לצמיחתה וגיבושה העתידי של החברה היהודית בארץ ישראל. העולים לארץ ישראל בחרו ביעד זה מסיבות אידיאולוגיות  והניחו את התשתית למדינה היהודית בהתהוותה.

עבודה זו תבחן  את  העלייה היהודית לארץ ישראל משנת 1881 עד 1914.

שאלת המחקר:  מהם הגורמים לעליית היהודים לארץ ישראל לא"י בתקופת העליות הראשונה והשנייה ומהם הקשיים עמם התמודדו ?

עם זאת יצוין כי המהגרים אשר הגיעו לישראל היגרו לישראל מנימוקים שונים ומגוונים שלא כולם אידיאולוגיים. רבים גם עלו לישראל על מנת להציל את נפשם  ממלחמת האזרחים שפרצה ברוסיה ,וארץ ישראל הייתה מעין בררת מחדל.  ובכן, בין השנים, 1881-1914 (העלייה הראשונה והשנייה) הגיעו לארץ ישראל 60,000 יהודים. 

לצורך בדיקת השאלה המחקרית, העבודה חולקה לשלושה פרקים, כאשר פרק א' יסקור את השפעת התנועה הציונית על העלייה. בפרק זה נעסוק בהקמתה של חיבת ציון והתנועה הציונית והשפעתה על העליות לארץ ישראל ויישובה של ארץ ישראל על ידי העולים. פרק ב' יעסוק בקשיים כלכליים של העולים בארץ ישראל  ופרק ג' יתמקד  בעימותים עם האוכלוסייה המקומית ועימותים עם נציגי השלטון העות'מאני.

מן המקורות ניתן ללמוד כי הגורמים לעליית היהודים לארץ ישראל הייתה הזיקה של היהודים לארץ-ישראל, התנעה הציונית ופעילותה של חיבת ציון. עם זאת, נראה שרק מעטים מאלה שרצו לעלות לארץ הצליחו להגשים את רצונם, בשל קשיי העלייה או בשל התנאים הקשים ששררו בארץ ישראל. ובכן העוני, הדלות הקשה על הקליטה בארץ ישראל. יהודים רבים הגיעו חסרי כל, חלשים, ללא יכולת אמיתית להתמודד עם התנאים הקשים, עם המחייה ועם החקלאות בארץ ישראל. הם התקשו ליישם את האידיאולוגיה שלהם והתמודדו עם תנאי מחייה קשים ואי בטחון קיומי מתמיד.