בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית במחירי הדיור . החל משנת 2008 עלו מחירי הדירות בישראל בכל האזורים בשיעורים חדים, האזורים אשר בעיקר תרמו לעליית מחירי הדיור, היו האזורים במרכז הארץ, כמו אזור גוש דן , אזור השרון והערים ירושלים ותל אביב. לעומת זאת ערי הצפון והדרום הציגו עלייה מתונה יותר בשיעור הדיור.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בגורמים לעלייה במחירי הדיור בישראל.

כאשר בוחנים את סוגיית מחירי הדיור, תוך ניכוי  השפעתה של האינפלציה החל משנות השישים ועד תחילת שנות האלפיים קיימת  מגמת עלייה ברורה  במחיר הריאלי בשוק הדיור.

העלייה המתמשכת במחירי הדירות בישראל מאז שנת 2007 מלמדת כי מאז 2007 ועד היום קיימת מגמה ברורה ועקבית הכוללת עלייה כללית במחירי הנכסים (חדשים וישנים). ואכן, שוק הנדל"ן הישראלי ידע תקופות של עליות מחירים מואצות גם בעבר, בעיקר מאמצע שנות השבעים ועד תחילת שנות התשעים.

התייחסות להיצע הדירות, מעלה כי שיעור הדירות המצויות בישראל בהתייחס למחיר הדירה, נמוך באופן יחסי למדינות אחרות בעולם.

בחינת הגורמים המסבירים את התפתחות מחירי הדירות ושכר הדירה בישראל בשנים 1999-2010 העלתה כי הגורם העיקרי לעלייה של מחירי הדירות בשנים 2009 התבסס על ירידתה של הריבית המוניטרית על רקע המשבר העולמי.

הריבית הנמוכה הופכת השקעה בנדל"ן לכדאית יותר.  מכאן שקיים מתאם שלילי חזק בין הריבית הריאלית הצפויה ובין השינוי במחירי הדירות. למשל, בתחילת שנות האלפיים, כשהריבית הייתה גבוהה, עד כדי 7 אחוזים, היו מחירי הדירות בקיפאון.

בשנים 2010 עד 2015 בוצעו בישראל פעולות רגולטוריות שונות, שמטרתן בעיקר הורדת הביקושים להשקעה, וחלקן אף תרמו ליציבות הפיננסית של הבנקים בישראל. ניסיונות להפחית את הביקוש לדיור כללו פעולות חקיקה, תקנה וייצוב של הבנקים.