סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את הגורמים למשיכת נופשים ללינה הכפרית בגליל העליון וההבדלים בין ענף הלינה הכפרית לענף מלונות הבוטיק בגליל העליון.
מועצה אזורית הגליל העליון הוקמה בשנת 1950 וממוקמת באצבע הגליל, לאורך הגבול הצפוני של מדינת ישראל. שטחה של המועצה הוא כ- 300,000 דונם. המועצה גובלת בשלוש עשרה רשויות מקומיות שונות (ערים, מושבות, כפרים, מועצות אזוריות), כאשר בתוך תחום השיפוט מובלעות רשויות נוספות- מבואות החרמון (13 מושבי האזור), מטולה, יסוד המעלה, ראש פינה, חצור, טובא זנגריה וקריית שמונה.
אוכלוסיית המועצה מונה כ- 18,300 תושבים (לפי מרשם תושבים 12/13), אשר מתגוררים בקהילות קיבוציות. במועצה עשרים ותשעה קיבוצים, המתנהלים בשלטון דו-רובדי. כלומר, כל קיבוץ מקיים בתוכו מערכת ארגונית וניהולית אוטונומית ואת כל הקיבוצים מחברת ומאגדת מערכת מוניציפאלית אזורית- מועצה אזורית גליל עליון (להלן הרשות). עשרים ושישה מהקיבוצים ברשות הנם "מתחדשים" ושלושה "שיתופיים". כול הקיבוצים בעלי אופי חילוני. עשרים ושניים הנם "יישובי קו עימות" ומתוכם שבעה "יישובי גדר".