עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הגורמים אשר הובילו ללאומיותן של המדינות הצפון אפריקניות-מרוקו, אלגיר ותוניס.
עבודה זו עניינה לבחון מה היו הגורמים ללאומיות אשר התפתחה במדינות צפון אפריקה: מרוקו, תוניס ואלגיריה תחת השלטון הקולוניאלי-הצרפתי?
במשך 44 שנה הייתה מרוקו תחת שלטון קולוניאלי צרפתי, כאשר בשנת 1956, הוקמה מרוקו העצמאית, והושם קץ לשלטון הקולוניאלי הצרפתי. תוניסיה קבלה את עצמאותה בשנת 1956 לאחר 75 שנים תחת השלטון הקולוניאלי. את המאבק הלאומי בתוניסיה הנהיג חביב בורגיבה אשר תמך במאבק לא-אלים נגד הצרפתים. עוד לפני מלחמת העולם ה-2 הוגלה בורגיבה מתוניסיה כחלק מהמדיניות התקיפה של הצרפתים כלפי התנועה הלאומית. בורגיבה הורשה לחזור לתוניסיה ב-1949 וניהל מגעים עם הצרפתים לסיום הנוכחות הצרפתית ולהענקת עצמאות לתוניסיה. הצרפתים הסכימו רק למספר רפורמות אשר יבטיחו יתר מעורבות של תוניסאים במוסדות השלטון. כאשר התברר כי המו"מ אינו מתקדם בקצב משביע רצון, שינה בורגיבה את מדיניותו ובשנת 1952 הייתה שנה רצופה באלימות כנגד הצרפתים. ביולי 1954, כאשר עלה לשלטון פייר מנדס-פרנס הוא היה מוכן לדון עם התוניסאים על אוטונומיה וב-1956 קבלה תוניסיה את עצמאותה.
באלגיריה מומש באופן מושלם הקולוניאליזם הצרפתי הווה אומר: קיומה של מעורבות מלאה בחיי התושבים המקומיים והתיישבותם של צרפתים רבים באלגיריה. בשנת 1961 לאחר מאבקים עקובים מדם קבלה אלגיריה את עצמאותה.
ללאומיותן של מרוקו, תוניסיה ואלגיריה קווי אופי משותפים. כמו כן, הלאומיות התפתחה באופן הדרגתי והפכה לפופולארית בקרב בני העם-הילידים. הלאומיות שהתפתחה היא זו שהביאה לידי עצמאותן בסופו של התהליך.
1. מבוא
2. לאומיות–הגדרה
3. ההתעוררות הלאומיות כתגובה למצב הקולוניאלי
4. דת האסלאם כחלק מהלאומיות הצפון האפריקנית
5. המלוכה העלווית במרוקו והשפעתה על הלאומיות המרוקנית
6. המאבק הצבאי ללאומיות
7. התנועות הלאומיות
8. סיכום
9. ביבליוגרפיה