הבעה בכתב היא מיומנות בסיסית עבור אנשים בהקשרים חינוכיים וקהילתיים. בבתי ספר התלמידים משתמשים בשפה כתובה כדי להדגים הבנה והפנמת החומר הנלמד. כמו כן, השימוש בתקשורת הכתובה משתרע כמעט לכל תחומי החיים היומיומיים.  מאידך, הסובלים מהפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD) עשויים להתקשות ברכישת כישורי כתיבה.

סקירת ספרות זו דנה במאפיינים והגדרות של הקשר בין הבעה בכתב ואוטיזם

אוטיזם הנו אי סדר הטרוגני בקרב ילדים המאופיין על ידי פגיעה בפעולת גומלין סוציאלית, בעיות בתקשורת מילולית, אי מילולית ובאי תקשורת, התנהגות מוגבלת ובעיות מנטאליות. אוטיזם מופיע בדרך כלל בשלוש השנים הראשונות של חיי הילד ונמשך לכל אורך החיים וסיבתו תפקוד לקוי של מערכת העצבים המרכזית.

תלמידים רבים עם ASD רוכשים מגוון מצומצם של כישורי תקשורת ווקאלית ולכן טקסט כתוב יכול להחליף או להגביר את התקשורת הקולית ביעילות. נמצא כי מתקיים שיפור באיכות השיחה של אנשים עם ASD כאשר ניתנת להם ההזדמנות להקליד תגובות תקשורתיות . למרות החשיבות של רכישת כישורי כתיבה לתלמידים עם ASD, המחקר מוגבל בתחום הוראת הכתיבה לתלמידים אלה

הספרות המחקרית מדגישה את הכלים הטכנולוגית השונים התומכים והמחזקים מיומנויות למידה, מיומנויות חברתיות ובהבעה בכתב בקרב אוטיסטים.

אחת ממטרות העזרים הטכנולוגיים היא ללמד את הילדים הללו לתקשר, להביע עצמם ולתקשר.  מורים חייבים ללמוד לזהות ולעבוד עם ילדים עם אוטיסטים וללמד אותם את אותם מיומנויות, כאשר הילדים האלה לא יכולים להגיע לרמות המיומנות הללו ללא תמיכה, אמפתיה וסיוע טכנולוגי.

ילדים עם אוטיזם הם לעתים קרובות לא יצליחו להביע עצמם בכתב בשל בעיות תקשורת. כתוצאה מכך הם נרתעים מפעולות כתיבה ומפעולות למידה אחרות.