העבודה הנוכחית עוסקת באמפתיה ושחיקה בקרב מורים לחינוך מיוחד ומורים בחינוך הרגיל, כאשר אמפתיה היא היכולת לשתף, להבין ולהגיב ברגישות לחוויות של אחרים. אדם אמפתי מבין את החששות והרגשות של האחר. שחיקה מוגדרת כתגובת לגורמי לחץ בסביבת העבודה. היא כרוכה בתשישות רגשית.

.עבודה זו בוחנת האם ישנם הבדלים בין רמת השחיקה (רמת התשישות, היעדר הגשמה עצמית ודה פרסנוליזציה) והיכולת האמפטית בקרב מורים המלמדים בחינוך המיוחד לבין המורים אשר מלמדים בחינוך.

עומק ועוצמת ההשפעה של המורים על התפתחותם האישיותית הכוללת של תלמידים הנה מרובה, כאשר התלמיד לקוי הלמידה, נתקל באופן שיטתי ומתסכל בכישלונות ובטענות עליהם, כמעט מתחילת שנות לימודיו. על פי מחקר שבוצע בקרב עשרות סטודנטים לקויי למידה נמצא כי המורים בבית הספר הם הקובעים באופן דומיננטי את יכולתם להתמודד עם הלימודים הגבוהים.

מורה חסר הבנה וסבלנות עשוי אם כן, לחסום את דרכו של לקוי הלמידה . מחקר אחר מעלה כי קיימת השפעה של המורה על עיצוב אישיותם של הנחקרים – סטודנטים לקויי למידה. המורה מצידו, נתון לקשיים ריאליים בבואו להתמודד עם התלמיד לקוי הלמידה, ועל חלקם לא ניתן להתגבר במסגרות כיתתיות בלבדיות.

המחקר הנוכחי בחן האם ישנם הבדלים בין רמת השחיקה (רמת התשישות, היעדר הגשמה עצמית ודה פרסנוליזציה) והיכולת האמפטית בקרב מורים המלמדים בחינוך המיוחד לבין המורים אשר מלמדים בחינוך.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת ספרות אשר תדון במושגים אמפתיה ושחיקה, בקשר בינים וכי ברמות השחיקה בקרב מורים ככלל ומורים לחינוך מיוחד בפרט. כמו כן
באמצעות מחקר אמפירי אשר כלל מדגם של מורים בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד, כאשר רוב המורות נמצאו כמלמדות בחטיבה עליונה והתחתונה. כלי המחקר היה שאלון אשר כלל שאלון פרטים סוציו דמוגראפיים, שאלון שחיקת מורים ושאלון אמפתיה.

נבדקו שלוש השערות:
השערה ראשונה: יימצא שמורים לחינוך מיוחד ידווחו על רמת שחיקה גבוהה יותר ממורים לחינוך רגיל

השערה שנייה: יימצא שמורים לחינוך מיוחד ידווחו על רמת אמפטיה רבה יותר ממורים לחינוך רגיל

השערה שלישית : קיים קשר שלילי בין אמפטיה לשחיקה בקרב מורים, ככל שרמת השחיקה גבוהה יותר, מידת האמפטיה לתלמיד תהיה מועטה יותר .