שאלת המחקר בחנה האם קיימים הבדלים בעמדות כלפי שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בגן רגיל: הורים לעומת גננות?

חינוך מיוחד מוגדר כחינוך הכולל התערבויות ספציפיות עבור הייחוד של כל תלמיד. חינוך זה מטפל בילדים אשר אינם מצליחים, בתוך המסגרת של החינוך הכללי הרגיל, להגיע לרמות החינוכיות והחברתיות המתאים לגילם (2017 ,Anghel). ילדי החינוך המיוחד על פי חוק החינוך המיוחד-1998 זכאים להשתלב במסגרת החינוך הרגילה, כאשר שילוב משמעותו אינטגרציה המייצגת דרך להשגת איכות חיים . איכות חיים פירושה הבטחת תנאים לילדים עם צרכים מיוחדים הדומים לתנאים לילדים רגילים (Lupu, 2017). השילוב מאפשר  תהליך של התאמת הילד לדרישות בית הספר אליו הוא לומד. כלומר, שילוב בבתי הספר כולל שילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים בפעילויות למידה ובהשתתפות בבית הספר, בהתאם לפוטנציאל, לצד ילדים אחרים (Lupu, 2017). הכללת ילדים בעלי צרכים חינוכיים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה לצד ילדים עם התפתחות נורמלית הוכחה כמסלול הטוב ביותר בחינוך המוקדם, כאשר מחנכים מכינים את הילד לתפקד בסביבה נורמאלית (Soponaru, & et al, 2016).

נושא המחקר:

הבדלים בעמדות כלפי שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בגן רגיל: הורים לעומת גננות

שאלת המחקר:

האם קיימים הבדלים בעמדות כלפי שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בגן רגיל: הורים לעומת גננות?

המתודה בא נעשה שימוש היא המתודה האיכותנית, כאשר ראיונות חצי מובנים ישמשו לאיסוף הנתונים.