ארגון הבריאות העולמי(WHO) מגדיר את המילה בריאות כרווחה פיזית נפשית וחברתית הבריאות הנפשית משקפת את התמודדותו של האדם עם המציאות המשתנה.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון הבוחנת את הבדלים בבריאותן הנפשית החיובית של נשים המתגוררות בקיבוץ 

קיבוץ מוגדר  כ"חברה שיתופית המאורגנת למטרות התיישבות, מושתת על יסוד בעלות על הקניין, על עבודה עצמית, על שוויון ושיתוף בשטחי הייצור, הצריכה והחינוך ,מהווה תרומה ארץ ישראלית מקורית לדרכי ההתיישבות החקלאית ולמימוש אידיאל השיוווניות."

בשנותיה הראשונות של המדינה הלכו ונחלצו הקיבוצים מתנאי העוני והמצוקה, הואצו התיעוש והמיכון בחקלאות, פריון העבודה עלה (והיה גבוה מן הממוצע בארץ באותן שנים), ועמו גם רמת החיים. כמו כן הקיבוץ נאמן לעקרונותיו ושליחותו נאמנה לעקרונותיה תרם את תרומתו בהפרחת השממה , בהגנה על גבולות הארץ, ובהקמת עשרות קבוצות בגליל ובנגב, בעמקים ובשפלה.

קיימים דפוסים ומבנים פסיכיאטריים שונים של נשים לעומת גברים. הבדלים בין גברים לנשים לגבי הפרעות ספציפיות נמצאו במגוון תגובות, כגון, בתקופת הילדות נשים סובלות פי שניים מגברים מהפרעות חרדה,  בגיל ההתבגרות נשים מדווחות יותר מגברים על דיכאון והפרעות אכילה

האידיאולוגיה הקיבוצית האמינה בשוויון בין המינים, אך בפועל הנשים בקיבוץ נותרו בשולי העשייה. ראשית הן סווגו לתפקידים "נשיים" כגון חינוך ושירותי. שנית הקיבוץ שלח חברים ללימודים גבוהים שהוא מצא לנכון ובמסגרת השיקולים מעטות היו הנשים אשר הרחיבו השכלתן.