"הזר" כמעשה אמנותי  שזור אמצעים אומנותיים אשר באמצעותם אלבר קאמי  מדגיש וממהיר את תפיסותיו ואמונותיו. אחד האמצעים האומנותיים היא האנלוגיה.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בנושא הארגון האמנותי ברומן "הזר" מאת "אלבר קאמי".

אנלוגיה (הקבלה) נוצרת בין שתי דמויות, שיש ביניהן לפחות נקודת דמיון אחת ונקודת שוני אחת. בעזרתה אנלוגיה ניתן ללמוד על מערכות משולבות של זהויות וניגודים. האנלוגיה יכולה לגבש את מבנה העלילה ולהעניק ליצירה ממד אסתטי מצד אחד וממד פסיכולוגי עמוק מצד נוסף.

לעיתים הכותב לוקח ביטויים מן העולם ההלכתי-דתי ומסב אותם לתחום אחר – לתחום הלשון. הוא יוצר אנלוגיה בין הגישה השמרנית והקיצונית בתחום ההלכה לגישה כזאת בתחום הלשון. כמו כן, האנלוגיה – בהיותה לקוחה בדרך כלל מעולם מוחשי, קרוב, ידוע לנמען – היא דרך להסבר ולהבהרה העשויה לדבר על לבו של הנמען. באמצעות האנלוגיה ניתן ליצור אוירה קלילה, לשכנע את הנמען, להעביר לו מסר ועוד..

אקזיסטנציאליסטים דגלו בדרך כלל בכך שהפרט יבנה את משמעות החיים שלו, כמו גם את הרצון החופשי. אבסורדיסטים, בעקבות קאמי פוחדים או דוחים את הרצון החופשי, ומעודדים רק את העובדה שהאדם חי בהתרסה ובאופן אותנטי . אף על פי שהרעיון של ה"אבסורד" מתפשט לאורך כתיבתו של אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס הוא עבודתו העיקרית בנושא.