ראשיתם של יהודי ארה"ב החלה לפני למעלה מ-330 שנה. בזיכרונם הקולקטיבי של מיליוני יהודים אשר הצליחו לברוח מידי רדיפות דתיות וגזעניות, אמריקה הייתה ונשארה "ארץ הזהב". היסטוריונים וחוקרים סבורים אחרת

סקירה זו סוקרת בהרחבה את תופעות האנטישמיות והשפעת האירועים מבית ומחוץ על רמתה במחצית הראשונה של המאה ה-20 בארה"ב.

בשנות ה-40 האלימות כלפי היהודים גברה, כאשר נוצרים הטילו אימתם על היהודים ודווחו על תקריות רבות כנגד יהודים.
מחקר נערך על ידי אוניברסיטת קליפורניה מצא כי פרוטסטאנטים מגלים דרגה גבוהה יותר של אנטישמיות מקתולים. גם בתוך המחנה הפרוטסטאנטי נמצאו הבדלים ניכרים, כאשר אנשי הכיתות השמרניות נמצאו אנטישמים יותר לעומת אלו המשתייכים לכיתות הליבראליות .
האלימות מצידן של הנוצרים ככלל, פגעה ביהודים דתיים וחילוניים כאשר המיעוט היהודי היה שווה בעיני הפורעים וכי שותפות גורל זו הובילה ליצירת תחושה של זהות קבוצתית.
התשובה היהודית לאנטישמיות הגואה היו הקמת חלופות נפרדות למוסדות שסירבו לפתוח שעריהם בפניהם וכך הוקמו מועדונים ליהודים אמידים, אתרי נופש ליהודים, יזמים יהודים הקימו מלונות. גישה זו תרמה גם להפרדה ובידול הקהילה היהודית, כמו כן, הבנייה היהודית שמרה על ייחודה והעצימה את שוני והבידול בין היהודים לאחרים. עם השנים גם המגורים של היהודים הופרדו והם חיו באזורים נפרדים. הקהילה היהודית למעשה הקימה תת תרבות עצמאית ומסודרת בארה"ב, אחד מסימניו של הבידוד היהודי היה שיעור הנישואים הנמוך בין יהודים לנוצרים. הסיבות לכך כללו איסור דתי ומיעוט במגעים בין יהודים לנוצרים. גם הקמת בתי חולים יהודיים חיזקו את מגמת ההתבדלות .