חברות כוח האדם החלו לפעול בארצות הברית, ובמהרה נדדה התופעה גם למדינת ישראל. בשנים האחרונות, היא הפכה מתופעה שולית לאחת מתבניות העבודה הרווחת במשק.
העבודה הנוכחית תבחן האם תבנית העסקה משולשת היא פיקטיבית אמיתית ?
חברות כוח האדם למעשה הקלו על לארגונים בכל שנעזרו בכוח אדם לזמן מוגבל מחוץ להסכמי העבודה הקיבוציים. כמו כן, הסכמי השכר ותנאי העבודה של עובדי חברות כוח-אדם נחותים בהשוואה לתנאי השכר והתעסוקה של עובדים אחרים, ועל כן זולים יותר.
הסתכלות באמצעי המדיה השונים, במיוחד בקרב מחפשי העבודה, חושפת אותנו על בסיס יומי, לפרסומים של חברות כוח אדם, או בהצעות עבודה של קבלני כוח אדם. מבין החברות הגדולות והנפוצות בישראל ניתן למצוא את מנפואר, תגבור ו-ORS המונות סניפים רבים ברחבי הארץ.
אחת מצורות ההעסקה באמצעות קבלני כוח אדם מכונה מיקור חוץ כלומר שוכרים עובדים אחרים ומשלמים להם לפי שעה ועבודתם הייתה לפי פיקוחו של קבלן משנה
מדובר כאן, למעשה, בהסדר העסקה המכונה "תבנית העסקה משולשת" בה מעורב צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו, הנחת המוצא היא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה עבודה.
על מנת לענות על שאלות המחקר, העבודה הנוכחית מתבססת על מאמרים, מחקרים, חקיקה, פסיקה וספרות רלוונטית
1. מבוא
2. התפתחות ההעסקה באמצעות קבלני כוח האדם
3. חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם 1996 והתיקונים משנת 2000
4. השוואת זכויות ותנאי העבודה של עובדי כ"א עם עובדי המגזר הציבורי
5. זיהוי המעסיק בתבנית העסקה משולשת
6. סיכום
7. ביבליוגרפיה