עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את סוגיית הטוקבקיסטים והאם ראוי לחשוף את זהותם של מגיבים באינטרנט?
חופש הביטוי הוכר כזכות יסוד בסיסית מאז שנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
עיגון לעקרון זה נמצא בפסיקה החל בפס"ד קול העם המיתולוגי וכלה
בפרשת שניצר (ואכן לפני כעשור הכריז נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס/פרופסור אהרון ברק בחגיגיות כי בישראל התמסדו "תרבות ומסורת של חופש ביטוי"). מכאן נשאלת השאלה האם ראויים שופטי העליון בימינו להיחשב ממשיכי דרכו של השופט אגרנט ופסיקתו האמיצה בעניין העיתון הקומוניסטי "קול העם"? האם הזכות הזאת היא עדיין נר לרגלי התקשורת המסורתית והתקשורת האינטרנטית החדשה? והאם חופש הביטוי נשמר בעת שימוש בלשון הרע ברשת האינטרנט?
בעבודה זו ברצוני לבחון את סוגיית הטוקבקיסטים והאם ראוי לחשוף את זהותם של מגיבים באינטרנט כמו כן, אבדוק כיצד המשפט הישראלי מתמודד עם סוגיה זו בעידן האינטרנט וכן מהן ההשלכות של התופעה מבחינה משפטית וחברתית. ולבסוף אציג משפט משווה המתייחס לסוגיה הנדונה
שאלות אלו רלוונטיות לאור ההתפתחות הטכנולוגית המאפשרת את קיומם של הטוקבקיסטים המהווים תופעה פופולארית במדיום האינטרנטי כמגיבים פוגעניים ואף אלימים.
מבוא
פרק 1: טוקבק – הגדרה ומאפיינים
פרק 2: עקרון חופש הביטוי
פרק 3: האינטרנט וחופש הביטוי
פרק 4: האם ראוי לחשוף את זהותם של מגיבים באינטרנט?
פרק 5: משפט משווה
סיכום
ביבליוגרפיה