"הקהילה האירופית" (EC – European Community) אשר החל מ- 1992 מכונה "האיחוד האירופי" קמה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כשאירופה הייתה בחורבן פוליטי וכלכלי. הכוונה לאחר המלחמה הייתה לאחד את אירופה בדרכי שלום ולא בדרכים צבאיות.

העבודה הנוכחית בוחנת מהן ההישגים הכלכליים של האיחוד הכלכלי והאיחוד המוניטארי בקרב מדינות גדולות וקטנות באיחוד האירופי.

לאורך השנים, איחוד אירופה בדרך צבאית נכשל (נפוליאון, היטלר וכו). בשנת 16.9.46 הגיע וינסטון צרציל לציריך, שם הצהיר בנאומו כי אירופה חייבת להמשיך במסלול של חיים, במרחב של שלום ביטחון וחירות. עוד אמר כי "עלינו לבנות מעין ארצות הברית של אירופה" החייבת לכלול שותפות בכירות כמו צרפת וגרמניה. עובדה היא, שכיום אירופה היא גוש הסחר הכלכלי הגדול בעולם – 20% מהסחר העולמי מתבצע על-ידי אירופה ו-30% של צריכת מוצרים היא של מוצרים אירופים. כמו כן, שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל היא אירופה (40%). הקהילה האירופית היא תוצאה של מו"מ וכניסה חופשית של המדינות החברות להסדרים מחייבים. אין ספק שגוש כלכלי ופוליטי זה הוא תוצאה של ההרס והחורבן שנזרע במהלך ההיסטוריה האירופית ארוכת השנים במלחמות בין מדינות אירופה השונות "בשם הלאומיות".

מאז עבר האיחוד האירופי דרך ארוכה , מהיותו איגוד של מדינות המקיימות שיתוף פעולה כלכלי מוגבל ועד לעיצובו הנוכחי. עם השנים הלך וגדל מספר המדינות שהצטרפו להסכמים המשותפים של הקהילה האירופית, שהפכה מאוחר יותר לאיחוד האירופי, וכאמור, כיום חברים באיחוד 25 מדינות.

העבודה הנוכחית בוחנת מהן ההישגים הכלכליים של האיחוד הכלכלי והאיחוד המוניטארי בקרב מדינות גדולות וקטנות באיחוד האירופי.

ממצאי העבודה הציגו את הצמיחה הכלכלית של האיחוד ואת היתרונות הכלכליים המגולמים ברעיון האיחוד הכלכלי והאיחוד המוניטרי, יתרונות המדינות הקטנות והלא יציבות כלכלי, וכן האינטרסים של המדינות החזקות באיחוד הכלכלי והמוניטרי.

המקורות בהם נעשה שימוש הם מקורות ממאמרים בעברית ואנגלית אשר נלקחו ממאגרי מידע.