מדינת הלאום, מצויה כיום בתהליך של התמודדות מתמדת עם מאמצים לפרקה, ביטוי לכך הוא מיזוג מדורג ומוצלח עם לאומים אחרים כדוגמת האיחוד האירופי.

עבודת סמינריון זו בוחנת את האיחוד האירופי כביטוי לדעיכתה של מדינת הלאום או לעמידותה.

"הקהילה האירופית" (EC-European Community) אשר החל מ-1992 מכונה "האיחוד האירופי" קמה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כשאירופה הייתה בחורבן פוליטי וכלכלי. הכוונה לאחר המלחמה הייתה לאחד את אירופה בדרכי שלום ולא בדרכים צבאיות.

לאורך השנים, איחוד אירופה בדרך צבאית נכשל (נפוליאון, היטלר וכולי). בשנת 16.9.46 הגיע וינסטון צ'רצ'יל לציריך, שם הצהיר בנאומו כי אירופה חייבת להמשיך במסלול של חיים, במרחב של שלום ביטחון וחירות. עוד אמר כי "עלינו לבנות מעין ארצות הברית של אירופה" החייבת לכלול שותפות בכירות כמו צרפת וגרמניה. עובדה היא, שכיום אירופה היא גוש הסחר הכלכלי הגדול בעולם–20% מהסחר העולמי מתבצע על-ידי אירופה ו-30% של צריכת מוצרים היא של מוצרים אירופים.

כמו כן, שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל היא אירופה (40%). הקהילה האירופית היא תוצאה של מו"מ וכניסה חופשית של המדינות החברות להסדרים מחייבים. אין ספק שגוש כלכלי ופוליטי זה הוא תוצאה של ההרס והחורבן שנזרע במהלך ההיסטוריה האירופית ארוכת השנים במלחמות בין מדינות אירופה השונות "בשם הלאומיות".

עבודה זו דנה בשאלה כיצד מתיישב רעיון מדינת הלאום עם רעיון האיחוד האירופי מבחינת יחסי הגומלין, האינטרסים השליטה וכדומה.

שאלה זו רלוונטית לאור מגמותיו של האיחוד האירופי אשר משנה לשנה מחזק, מגבש ומרחיב את תחומי האיחוד בין מדינות אירופה השונות, תוך כדי שמירה על מדינות אירופה כמדינות לאום.

נקודת ההנחה הייתה כי מדינת לאום בהיותה יחידה טריטוריאלית  המגדירה את עצמה על בסיס של תרבות, שפה והיסטוריה המשותפים למרבית הפרטים בה, הולכת ונעלמת לאור מגמות ההתרחבות של האיחוד האירופי המאגד בתוכו את מרבית מדינות אירופה .