השימוש בחימר ומלאכת הקדרות נחשבת לאחת העתיקות מבין כלל סוגי המלאכות, השימוש בחימר הולך אלפי שנים אחורה, החל מהמצרים הקדומים על גדות הנילוס ועד לימינו אנו בהם שימוש בחימר לאומנות קיים בכל העולם.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת אובניים ככלי לעיצוב החומר ותרומתן לעיצוב הרוח- על איכויות השימוש באובניים ככלי טיפולי.

החימר הנו חומר הנוצר מהאדמה שנוצרה מתהליכי בלייה ופירוק של סלעים שהתערבבו עם חומרים אחרים, נכתשו ופורקו שוב ושוב עד ליצירת אבקה דקיקה שמוסיפה לנפחה במגע עם מים ונעשית לגוש חומר רך וגמיש. קיימים מינרלים שונים בחלקיקים אשר מעניקים לחימר את הגוון החום –גוונים אלו יכולים להופיע בשחור, חום צהבהב, אדום, וצבע מבריק של אוכר צהבהב. החלקיקים של החימר בעלי מבנה עדין ומשונן מתחברים כאשר מתערבבים עם מים ומאפשר גמישות של גוש. לחימר יש גובה, אורך ורוחב, אך יש לו גם איכויות של עומק, משקל ומרקם שהופכות אותו לרב שימושי, החימר הוא אדמה, וככזה הוא גם בעל תכונות של ארציות ומוחשיות, חישול ולכידות, תכונות שמעבירות תחושה של מציאות ושל תוכן.

תכונת הגמישות של החימר, רכותו והחושניות שלו הופכים אותו לחומר בו ניתן להשתמש לצרכים רבים ובכל גיל. תכונות אלו גם מעוררות בנו תהליכים פנימיים ראשוניים בשל חיבורם התת מודע לשלבי ההתפתחות. מעבר לכך החימר מציע לנו הזדמנות לזרום ולהתנסות במגע, במישוש ובתנועה

שלל תכונותיו של החימר מביאות לכך שעבודה בחימר היא חוויה חזקה ומוחשית של מגע. חוויה שמאפשרת לפתח תקשורת שהיא בלתי מילולית דרכה היוצר יכול לספר על עולמו הפנימי וחייו הרגשיים. כך הופכת היצירה לחלון אל הלא מודע, אל הייצוגים הלא מילוליים של העוסק במלאכה, וכך יכולה גם לעזור היצירה לאנשים בעלי קושי להביע עצמם בצורה מילולית, לאלו ששומרים על עולמם הפנימי מוסתר וחבוי ומגוננים על עצמם.