בתקופת ימי הביניים, בלטה ההשפעה הערבית על השפה העברית בתחום הצורות הדקדוקיות, הדרכים התחביריות ואוצר המלים. ההשפעה ניכרה בעברית המקורית וכן בעברית התרגומית, בפוזה ובשירה.
העבודה הנוכחית בוחנת את דרכי הרחבת הלשון העברית בימי הביניים כאשר פרקי העבודה דנים בעברית כלשון בתקופת ימי הביניים, השירה העברית בימי הביניים והשימוש במקאמות.
היצירה בלשון העברית הייתה תחת השפעה של הספרות והלשון הערבית, כאשר משוררים ופילוסופים רבים בתקופה ההיא שלטו גם בשפה הערבית על בוריה. בנוסף, תורגמו יצירות ערביות רבות לעברית ומהם נוצרו מטבעות לשון, צירופים שונים ונוצרה עברית המונה "עברית משוערבת". כמו כן, התרבות הערבית השפיעה על היהודים בשירה, בספרי פילוסופיה ועיון, בהגות דתית, ביצירה של פרשנות המקרא, במחקר בדקדוק עברי, ועוד. בעקבות המפגש עם התרבות המוסלמית העשירה, שראתה בשפת הקוראן, הערבית, מופת של שפה – חודשה ההערכה של המשוררים העבריים לעברית, היא לשון המקרא שנחשב כיצירה ספרותית נשגבה. חקירה בלשון המקרא ובדקדוקה העשירה את שפת המשוררים. המשוררים השתמשו בפסוקים ובחלקי פסוקים מן המקרא ושבצו אותם בשיריהם בהקשר חדש (כפי שעשו המשוררים הערביים בשיריהם עם פסוקים מן הקוראן.
העבודה הנוכחית עניינה היה בדרכי הרחבת הלשון העברית בימי הביניים
הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית
בדיקת הספרות מעלה כי השפה העברית בכללותה הסתמכה ונבנתה על בסיס השפה הערבית. כמו כן, השפה העברית הסתמכה על מקורות עבריים, על המקרא וכדומה. השירה העברית, היצירה העברית, ביטוים, פתגמים, מילים , סלנג וצירופים רבים אחרים, כן השתרבבו בשפה העברית והכו לחלק בלתי נפרד ממנה. תהליך זה החל, כאמור, החל מתקופת ימי הביניים, המשיך בעת החדשה, נתן את אותותיו בשירת המזרח וכן בתקופת אליעזר בן יהודה, אשר יחיה את השפה העברית.
מבוא
לשן ימי הביניים
שירת ימי הביניים כדרך להרחבת הלשון העברית
המקאמות בימי הביניים כדרך להרחבת הלשון העברית
סכום
ביבליוגרפיה