הרחבת העברית בימי הביניים - סקירת ספרות (מק"ט : 1742841)
סקירה זו בוחנת את דרכי הרחבת הלשון העברית בימי הביניים.
הלשון העברית מופיעה לראשונה בימיה המאוחרים של מלכות יהודה, בעת שהיתה נתונה לכיבוש אשורי, כאשר שריו של חזקיהו מלך יהודה מכנים אותה בשם "יהודית" (מלכים ב, י"ח, כו, כח; ישעיהו ל"ו, יא, יג) – שפתם של היהודים. כינוי זה חוזר גם בראשית ימי בית שני, ביומנו של נחמיה (נחמיה י"ג, כד). גם בימי המשנה והתלמוד מופיע המונח עברית אך מעט כשמה של לשון היהודים, וחכמי הדורות ההם העדיפו לכנות את לשונם בתואר "לשון הקודש". באמצעות כינוי זה ביקשו חכמים לבטא את הערך הרוחני שייחסו ללשון העברית ולשלב אותה בערכי היסוד של העם היהודי. בהדרגה לשון חז"ל התגבשה וכללה לשונות זרות. התלמוד הבבלי, נכתב בעגה הארמית-בבלית, והתלמוד הירושלמי, כתוב בניב הארץ ישראלי של הארמית.
הרחבת העברית בימי הביניים - סקירת ספרות
מק"ט
1742841
תיאור
עבודות סמינריוניות - אקדמית - מאגר עבודות אקדמיות | סמינריונים | סמינריון | סקירת ספרות | סקירה ספרותית
מספר עמודים
4
מספר מילים
1276
מספר מקורות בעברית
12
מספר מקורות באנגלית
0
מחיר (כולל מע"מ)
₪90.35₪139
מחיר העבודה
₪139
₪90.35