המורים הם גורם טבעי בחיי הילדים, ולכן יכולים לשמש בעבורם דמויות משמעותיות ולהבטיח כי יצוידו במטען הרגשי והקוגניטיבי הבסיסי הנחוץ להתפתחותם.

הסקירה הנוכחית  תגדיר זהות, זהות מקצועית וכן תתמקד בזהותו המקצועית של המורה.

זהות משמעה, מסוגלות הפרט להעריך כוחותיו וחולשותיו ולהחליט לגבי האופן בו יתמודד עמם. עליו לשאול ולענות לעצמו על שאלות העוסקות בזהות אישית כגון: מי הוא, מהיכן בא, ומה ברצונו להיות. מוס טוען כי זהות ותחושת שייכות אינן נרכשות מאליהן אלא יש לחפשן.

בחינת הזהות וגיבושה עוברת בצמתים רבים, באירועים ובמקומות שבהם מתבקשת פעולת בחירה. הבחירה כוללת תהליך של העדפה בין ברירות המלווה בקונפליקט, בניגודיות שבין מצבים ובמתח שבין אפשרויות. הבחירה מתרחשת במקום שבו מוצעות חלופות, במקום שבו נתבעים להעדפה, במקום שיש בו התלבטות ונדרשת הכרעה

התלמידים מייחסים את החשיבות הרבה ביותר למאפייני המורה המשמעותי כמקור להנעה רגשית, לאחר מכן הם מתייחסים לאישיותו של המורה כאדם, ורק לבסוף מייחסים חשיבות למורה המשמעותי כדמות מלמדת.

“הכלה” היא חלק ממימוש יעד ה"חינוך לכול". ההקשר הפיזי של המושג הכלה, עיקרו פינוי מקום במטרה לאפשר לגוף אחר, נוסף להצטרף לקיים והשני שיתוף. ראיית ההכלה החינוכית וגם החברתית ומחייבת חשיבה , התמודדות, פעולה  כלומר, מכירים בקיומה, לומדים אותה, בודקים אפשרויות לקיום משותף ומנסים “להתיידד אתה” כלומר להפוך אותה לחלק מן השלם.