הקולנוע הישראלי אשר הפך לביקורתי עם השני העדיף להציג דמויות אנטי הרואיות, המשקפות את התפוררות הערכים בחברה הישראלית. למשל, כבר בסרט "מסע אלונקות" (1977) ניתן היה לראות את פרוק האחווה הצה"לית בהצבת גיבור חלש המטורטר על-ידי חיילים ומפקדים נטולי מוסר.

סקירת ספרות אשר סוקרת את דמות המפקד הישראלי מול זו של המפקד האמריקאי וכיצד הם משתקפים הקולנוע.

הקולנוע הישראלי הוא קולנוע גברי מובהק, שכן רווי בפעילות גברית נמרצת המציגה האידיאליסט,  החלוץ, השומר, החייל, המצביא, החקלאי, העבריין, הגנגסטר, אנשי השוליים. וכמובן, הם גם הרגיש, יפה נפש ועוד

הסרטים הישראליים של ראשית המדינה עוסקים בגבר כחלוץ, חקלאי, קיבוצניק, שומר וחייל. במהלך השנים הקולנוע הישראלי מציג את הצבר המיתולוגי, ההופך לגנרל, מסעדן מצליח, פרופסור או טייס.

בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, נעשו מספר סרטים שלכולם מכנה משותף – אי הצדק שבה ובראשם  "שתי אצבעות מצידון", אשר הוצג כסרט תעמולה. גם  הסרט "עונת הדובדבנים" (1990) בבימויו של חיים בוזגלו מציג את אחוות הלוחמים, אך גם את חוסר התוחלת של מלחמת לבנון.

להבדיל הקולנוע האמריקאי מציג סרטים בו הלוחמים גיבורים, אמיצים ומוערכים . למשל המחקר של [1]Linville מציג מלחמת את מלחמת המפרץ, המלחמה הראשונה בה השתתפו חיילים – גברים ונשים, כאשר גברים ונשים שירתו ביחידות קרביות מעל תקופה של חודשים, הסרט מתאר את הגבורה הנשית  ואת מותה של קצינה בדרגת סרן ( מג ריאן ), טייסת מסוק ואימא שלאחר מותה מועמדת להיות הקצינה הראשונה שקיבלה צל"ש בצבא ארה"ב.

מחקר נוסף, דן בנציגות קולנועית של חיילים וייטנאמיים אמריקאים  ובמפלה של אמריקה במלחמה.  הסרטים בהוליווד על המלחמה של ארה"ב בוייטנאם לעיתים קרובות עושים שימוש בסטריאוטיפים אודות האויב הוייטנאמי,  סטריאוטיפ הסכנה הצהובה  נתפס "כמפלצת מפחידה, חרק נבזה".