הספרות הדנה בדמותן של ניצולות השואה וכן הסרטים בהן מוצגות ניצולות השואה מציגות לרוב דמות זנותית, מעורערת בנפשה, דמות אפלה, נטע זר, דמות הממוקמת בשולי החברה הישראלית.
העבודה הנוכחית בוחנת את דמותן של ניצולות השואה בקולנוע הישראלי בשנות ה – 80 וה – 90.
כמקרי בוחן, נבדקו הסרטים "הקיץ של אביה" (אלי כהן, 1988) , "עץ הדומים תפוס" (אלי כהן, 1995) ו-"תל-אביב ברלין" (ציפי טרופה,1987).
סקירת ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי לאורך השנים שינה פניו, כאשר בשנות ה-40 וה-50 הקולנוע הישראלי התאפיין באידיאולוגיה הציונית, במאבקה של התנועה הציונית ובהקמת מדינת ישראל. לצורך העניין, הסרטים שהופקו, הציגו קשר בין ניצולי השואה לבין מדינת ישראל ותהליך הקליטה שלהם. כמו כן, בתקופה זו נתפסו יהודי השואה כחלשים , כגלותיים וככאלה שהלכו כצאן לטבח ולכן הישראלי ביסס את ייצוג יהודי השואה על בסיס ניגודים מובהקים – היהודי הגלותי למול היהודי החדש.
החל משנות ה-60 השתנתה התפיסה ביחס לשואה והיא נתנה את ביטוייה בתחום הקולנוע, כאשר סרטי קולנוע הציגו את הניצול מנקות מבט ביקורת. בהמשך למגמה זו, סרטי שנות ה-80 החלו להציג את הניצול במבט לא שיפוטי, כלומר אין האשמות בנוסח "הם הלכו "כצאן לטבח". כאן הניצול מוצג כשורד , כמתמודד עם הנאצים ועם התנאים הקשים וזאת ניתן לראות בעיקר בסרטים דוקומנטאריים. בקולנוע העלילתי גם הניצול מקבל תיוג שלילי ומבקר.
מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון כיצד נבנו הדימוי של ניצולות השואה ומאפיינן ע"י החברה והקולנוע הישראליים בשנות ה- 80 וה-90 ?
כמקרי בוחן, נבדקו הסרטים "הקיץ של אביה" (אלי כהן, 1988) , "עץ הדומים תפוס" (אלי כהן, 1995) ו-"תל-אביב ברלין" (ציפי טרופה,1987).
הספרות מלמדת כי התרבות הישראלית, הנה תרבות המקפחת במידה רבה את האישה, ניצולת השואה. גם הקולנוע הישראלי לאורך השנים מציג את ניצולות השואה באופן מפלה ובעייתי.
בדיקת הדימוי של ניצולות השואה העלו כי בסרטים הנבדקים וכן בסרטים הנוספים שצוינו במסגרת הניתוח, ניצולת השואה לרוב נתפס בעלת דימו שלילי, מעורערת בנפשה, לא יציבה, אם "פגומה", פתיינית לעיתים, ושלל תכונות שליליות נוספות. כלומר הסרטים לא מחמיאים לניצולות השואה ולרוב אין אמפתיה לסבל והייסורים שחווה בשואה. כלומר גם בסרטי שנות ה-80 ו-90 ניצולות השואה סובלות מדימוי בעייתי. בנוסף החברה הישראלית מוקיעה אותם, מזלזלת, רואה בהן חולות, זנותיות וחריגות בחברה. ככלל דימוי האישה בקולנוע אינו מחמיא לנשים אך ניצולות השואה זוכות לדימוי בלתי בעייתי במיוחד.
פתח דבר
1. מבוא
המפגש ההיסטורי של הישראלים עם ניצולות השואה
ייצוג דמותה של הניצולה בקולנוע
2. ניתוח סרטים
הסרט "תל אביב-ברלין" ( ציפי טרופה, 1987
הסרט "הקיץ של אביה" ( אלי כהן, 1988
הסרט "עץ הדומים תפוס" ( אלי כהן, 1995
3. סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה