תדמיתו של הגוף היהודי הנה פועל יוצא של האנטישמיות, כאשר  האנטישמיות החלה במאה השלישית לפני הספירה, דרך האנטישמיות הנוצרית בעת העתיקה ובימי הביניים ועד למאתיים השנים האחרונות, בעידן המודרני.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בדמותו של היהודי החדש בציונות-גישותיהם של מיכה יוסף ברדיצבסקי ובנימין זאב הרצל.

תנועת חיבת ציון הייתה התנועה הלאומית-ציונית הראשונה, מאבני היסוד של ההסתדרות הציונית.  האתוס האמיתי והממשי של חיבת-ציון הוא קודם כל בראשוניותה, הן כתנועה לאומית והן כמפעל של הגשמה. כלומר, חיבת ציון הייתה תנועה לאומית היא העמידה במרכז ההוויה היהודית את הרעיון של הצורך בהגדרה עצמית במולדת ההיסטורית והיא הניחה את היסוד לציונות.

הצעתו של הרצל ליישב את היהודים בשטחי יבשת אפריקה התקבלה בקונגרס. הציונים הרוסים התנגדו באופן חריף להצעה והתנועה הציונית הייתה נתונה במשבר בשל כך.  תכנית אוגנדה הייתה תכנית ההתיישבות של היהודים במזרח אפריקה, על פי הצעתו של הרצל

בן תקופתו של הרצל היה מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי נולד ב-19 באוגוסט 1865 בעיירה בתחום המושב של האימפריה הרוסית אשר כיום מהווה חלק  מאוקראינה. ברדיצ'בסקי נולד למשפחת רבנים חסידיים. בהיותו בן 11 התייתם מאימו, אירוע שהשפיע על חייו וכן סבל מנישואי אביו לאחר מות אימו. אביו שימש כרב העיירה

ברדיצ'בסקי בעקבות התקרבותו לרעיונות תנועת ההשכלה, נישא אך התגרש בעקבות אי הסכמה לעיסוקו בספרות חילונית, בהמשך למד בישיבת וולוז'ין..

תדמית היהודי וגופו לאור המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, נתפסה כדמות לא גברית.  המודל הגברי נתפס באירופה כלאומני, כדמות חזקה, אמיצה, דמות הראויה לכבוד,  דמות בעלת  זקיפות קומה, עצמאות, יושרה, איפוק, שליטה עצמית וכוח רצון.