העבודה הנוכחית עסקה בהרצל וברדיצבסקי: רעיונותיהם ועמדותיהם כלפי דימוי הגבר היהודי.

כאשר השאלה הנבדקת הייתה מהי דמותו של היהודי החדש בהגותם של הרצל וברדיצבסקי ?

תהליך יצירתו של היהודי החדש החל בימיה של תנועת ההשכלה, כאשר באה הדרישה והציפייה מצד המדינה לשינוי בדפוסי חייהם בדרך לשילובם במדינה המודרנית כאזרחים מועילים. ברם, ציפיות אלו התפוגגו לנוכח גל הפוגרומים ששטף את רוסיה וגל האיבה של הממשל במדינות אירופה השונות. מתוך מציאות בעייתית זו צמח הרצל, איש השכלה, יהודי מתבולל וכן מיכה יוסף ברדיצבסקי אשר נולד באוקראינה והושפע מן ההגות של ניטשה ומן הביקורת על התרבות המערבית ועל המודרניזם והרציונליזם .

העבודה הנוכחית בחנה את השאלה, מהי דמותו של היהודי החדש בהגותם של הרצל וברדיצבסקי?

השערת המחקר היא כי בתפיסת דמותו של היהודי החדש בהגותם של הרצל וברדיצבסקי יימצאו קווי דמיון רבים כאשר הדמיון יעלה על השוני ביניהם.

הבדיקה נערכה על ידי חלוקה לפרקים הבאים:
הפרק הראשון סקר את תולדותיו של הרצל ואת דמותו של מיכה יוסף ברדיצבסקי. הפרק השני דן בתפיסת הגוף היהודי באירופה, הפרק השלישי דן בדמות הגבר היהודי בהתאם לתפיסתו של הרצל ומיכה יוסף ברדיצבסקי. פרק הסיכום דן בהגותם של הרצל וברדיצבסקי, בהתייחס לדמיון ולשוני בעמדותיהם.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי גם הרצל וגם ברדיצבסקי הבינו כי דמות הגבר היהודי נדרשת לעבור מהפך על מנת לשקם את העם היהודי, הם האמינו כי גבריות חדשה משכילה וחילונית תוביל לשיקום המיוחל. עם זאת, ברדיצ׳בסקי התבסס על גישתו של ניטשה אשר האמין בעוצמה ובגבר היהודי אשר שולט על האירועים הסובבים אותו והרצל ראה את היהודי רק כמשכיל, כאירופי ליברלי ורציונלי.

הרצל גם חיפש לגבר היהודי טריטוריה והתפשר על מיקומה ואילו ברדיצבסקי אשר תמך אומנם ברעיון אוגנדה אך סבר כי מיקומו של היהודי החדש הוא בארץ ישראל. כלומר בניגוד להרצל תמך בלהט בציונות כרעיון ומעשה וכן בהגשמה אישית. הרצל לעומת זאת , רק לקראת מותו תמך בכך שמקום העם היהודי הוא בישראל. כלומר, מבחינת הרצל אוגנדה הייתה פשרה והוא היה מעדיף את ארץ ישראל. שניהם סברו כי דמותו של היהודי דורשת שינוי מחדש של כל הערכים ושינוי מהפכני של ערכי הקיום של העם היהודי.