האוטופיה הציונית מעניקה מחד מקום נכבד לגבר היהודי- העברי– הוא הגבר החזק, הבריא, העובד השותף לתחייה הלאומית. דוגמה לכך היא ספרו האוטופי של הרצל "אלטנוילנד" המציג את דמות הגבר היהודי הגלותי ותחלואיו לעומת הגבר היהודי החדש בעידן הציוני.

העבודה הנוכחית בוחנת את דמותו של הגבר היהודי בהגותו של הרצל.

הרצל, בספרו אלטנוילנד, אשר פורסם ב־ 1902 , גם מלמד על תפיסותיו של הרצל ביחס לדמות הגבר היהודי. בספרו זה הוא מציג את היהודי הציוני, דמות בריאה ואמיצה אשר תכפר על התפיסה בדבר הגבר הגלותי, הנשי והחולני. הגבר החולמני, המלנכולי יחוזק על ידי הרעיון הציוני. כלומר, הספר אלטנוילנד עוסק בגבר היהודי אשר סבל מתחלואים שונים וכעת במדינתו הוא ירפא תחלואים אלו.

הציונות על פי הרצל למעשה מביאה להבראתו של הגבר היהודי הגלותי, בהיותה תנועה בריאה ומטהרת. הציונות שוללת את הגלות ומציגה את הצורך ב"היהודי חדש" ובחינוך הגבר היהודי מחדש. על פי הציונות ההרצלינית, הגבר היהודי החדש, הוא גבר שורשי, מחובר לעם היהודי, מחויב לעם היהודי, מודרני, בעל גוף חזק ובריא מבחינה פיסית ומבחינה נפשית. הציוות מחייה את העם היהודי מבחינה נפשית ומבחנה גופנית. ויותר דור חש של גברים חזקים צעירים המנותקים מהגלות, מין הניוון. צעירים אומה יוצרים את האומה היהודים החדשה.

העבודה הנוכחית עסקה בהרצל, רעיונותיו , ספריו ועמדותיו כלפי דימוי הגבר היהודי. והביקורת שעלתה בעקבות פרסום החיבור ורעיונותיו. שאלת המחקר בחנה מהי דמותו של הגבר היהודי בהגותו של הרצל?

הבדיקה נערכה באמצעות ספרות אשר כללה גם מאמרים הדנים בציונות, בנימין זאב הרצל , תפיסת הגבר בתנועת הציונות ועוד.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הרצל סבר כי הגברים היהודים הגברים הגלותיים סבלים מתחלואים והציונות היא המרפא לכול התחלואים הללו. כלומר, התרופה הנכונה והיחידה היא – יצירתה של אומה יהודית, של עם שרוי על אדמתו על ידי רכישת ארץ מיוחדת להם. הרצל למעשה העמיד את היהודים במעמד נחות, ביקר את חולשת העם היהודי וחוסר התושייה שבו וטען כי שינוי הדימוי הלוא מחמיא אשר דבר בגבר היהודי הנה ציונות אקטיבית אשר תהפוך את הגבר היהודי לאמיץ ונועז.