משטרת ישראל כמוסד כוללני באה לידי אמונה על שמירת הסדר הציבורי ואכיפת החוק. מתוקף תפקידה היא תפיסת עבריינים על מנת לשמור על הסדר הציבורי. עם זאת, השוטר נתפס בציבור לעיתים כאיש "הרע" (רישום דוח תנועה, מעצר וכו..) עובדות אלה חושפות את השוטר לתגובות שונות כמו גם לפרובוקציה מצד האזרח (קללות, עלבונות) ובמקרים קיצוניים גם תקיפה פיזית.

העבודה הנוכחית בוחנת כיצד את דימוי השוטר בחברה הישראלית באמצעות ניתוח סדרות משטרה בטלוויזיה הישראלית.

תביעות אזרחיות ופליליות מלמדות כי שוטרים עושים שימוש מפורז בכוח. סוגיית האלימות בקרב שוטרים חושפת את הסתירה בתפקידם אשר מחד מהווה תפקיד בעל כוח וכפייה מורשה של המדינה ומאידך השימוש בכוח זה מופרז בעת מפגשים בינאישיים שכן שוטר אינו שחקן ניטראלי לגמרי, מנותק וחסר פניות, אלא פגיע ואולי אף נקמני.

העבודה הנוכחית מטרתה לבחון את דימוי השוטר בחברה הישראלית באמצעות סדרות טלוויזיה העוסקות בשוטרים ופועלם.

הדרמה המשטרתית מבטאת חוסר אמון במערכות הממוסדות וכן מציגה את השוטר האלים , כאשר השוטר מוצג רבות בסדרות משטרתיות כעושה שימוש מפורז בכוח,

ניתוח הסדרות העלה כי ההתנהלות של השוטר "היעיל" הנה התנהלות אלימה ובוטה להפליא. הם מכים, מקללים, מאימים, סוחטים, עוברים על כללי האתיקה והמוסר, על מנת להגיע לידי תוצאות. כל מקרה רצח, אונס או אחר, מקבל נופך אישי בקרב השוטרים והם פועלים מתוך רגש ואמוציות גבוהות.

התוצאה היא כי לשוטר תדמית אלימה ובוטה באופן קיצוני. כמו כן, יש אשר פועלים באופן ברוטאלי קיצוני ויש אשר פועלים באופן "רגוע" יותר, אך כולם ,אף השור "הטוב" נמצא כאלים , וכפועל בניגוד לחוק ולכללים.