הדימוי המזרחי והאשכנזי בא לידי ביטוי בשדה האומנות הישראלית כאשר הוצגה תערוכת "המבט הציוני על המזרח", במוזיאון ישראל וכונתה "אורינטאליזים".

סקירת ספרות זו בוחנת את הפערים בין מזרחים לבין אשכנזים וכיצד הם באים לידי ביטוי בספרות 

עם הקמתה של מדינת ישראל הגיעו אלפי עולים  יוצאי עדות המזרח ויוצאי עדות אשכנז.

המתח העדתי התחיל בישראל בתקופה שלאחר העלייה של שנות 1948-1954. מגיעים מהגרים שמכפילים את אוכלוסיית המדינה. הופך להיות רוב של מזרחיים.

החברה הישראלית מתאפיינת בריבוי תרבותי שמקורו בהתעוררות קבוצות תרבותיות המקדמות פוליטיקה של זהויות כמו קבוצות פמיניסטיות, קבוצות מזרחיות, דתיות כאשר קימת לגיטימציה לקבוצות התרבות השונות, ישנה קבלה והכרה בשונות , וכן קיים הצורך לתת ביטוי לקבוצות התרבות השונות

דימוי מזרחים ואשכנזים בא לידי ביטוי עם קום המדינה במסגרת הקולנוע הישראלי אשר הציג את החלוץ היהודי כגואל הציונות עצמה ומדינת היהודים . למדינת ישראל כבר אז  נקבע צביון מערבי מובהק .

ככלל,  הסרטים בקולנוע  הישראלי ממחזרים סטריאוטיפים אתניים של מזרחים ואשכנזים. סטריאוטיפ רווח של המזרחי  הוא סטראוטיפ של איש העולם התחתון, דמות הנוטה לאלימות או כייצור תוקפני

הדימוי המזרחי בספרות בא לידי ביטוי ברומאן של רונית מטלון "זה עם הפנים אלינו" . הרומאן מבטא עמדה מיליטנטית כלפי המזרחיות. מתוך עמדה זו משתמעת הציפייה לחיזוק ימי הזוהר של המזרחיות ככוח תרבותי מוליך במדינת ישראל בהווה, על פי איכותו ומשקלו המספרי בחברה הישראלית

יחסה של גלילה רון פדר לגיבור המזרחי הוא אמביוולנטי שכן היא מכירה בשוויונו של גיבורה ומעניקה ממד של משמעות ויחס של כבוד למאפייניו הייחודיים התרבותיים וההיסטוריים ומזהה את  המזרחיים  כחלק אקטיבי וחיובי בקורות הקולקטיב הישראלי אך יחד עם זאת היא מציגה עמדות גזעניות.