מקור המילה "דיכאון": המילה העברית גזורה מהשורש דכא שמשמש פעמים רבות בתנ"ך במשמעות: כנוע, הרוס, רמוס, פצוע, שבור-לב ומעונה.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את ההפרעה הדיכאונית, תוך התייחסות להגדרת ההפרעה, סוגי ההפרעה, שכיחותה, מאפייניה, השלכותיה, התיאוריות המסבירות אותה וכן במסגרת זאת נייחד מקום לתיאוריה הפסיכו ביזרית המסבירה את ההפרעה מנקודת ראות שונה

התיעוד הראשון של דיכאון הוא מלפני כ- 2400 שנה- היפוקרטס טבע את השם "מלנכוליה". היפוקרטס תאר מקרים בהם נצפה מצב רוח ירוד, קשיים בשינה, ירידה בתיאבון ואי שקט גופני ונפשי. תיאורים קליניים שעד היום מלווים את האבחנה של דיכאון.

בקרב חולי הדיכאון הדו קוטביים הסיכון לחלות הנו בשיעור של  1% – 2%  באוכלוסייה הכללית, אך שיעור זה גדל מידי שנה. השכיחות ללקות בדיכאון דו קוטפי, טיפוס 1  שווה בין המינים, אך השכיחות ללקות בדיכאון דו קוטבי טיפוס 2 הנה גבוהה יותר בקרב נשים.

אישיות מוגדרת כתגובה להתנהגות האופיינית לאדם מסוים , התנהגות הצפויה מראש במידה מסוימת. דפוסי ההתנהגות והתגובה מתפתחים באדם במהלך ילדותו  ומגיעים לקביעות מסוימת בסוף גיל ההתבגרות. דפוסים אלו הופכים לסגנון חיים והתנהגות אופיינית לכל אדם ואדם.

על פי ארגון הבריאות העולמי- WHO, דיכאון הוא מחלה המתאפיינת במצב רוח שלילי, ירידה בהנאה, רגשות אשם, בעיות שינה, אי נוחות, חוסר תיאבון ואנרגיה, ועוד. רגשות אלה יכולים להיות חריפים או כרוניים ולהוביל למעשים קיצוניים כמו התאבדות

דיכאון מתייחס למגוון רחב של בעיות נפשיות וגופניות המאופיינות בהיעדרו של אפקט חיובי (אובדן העניין וההנאה מהחיים ומהחוויות הרגילות), מצב רוח ירוד מתמשך ומגוון בעיות  רגשיות, קוגניטיביות, פיזיות והתנהגותיות

הספרות העוסקת בחקר הלחץ מספקת מגוון המשגות והסברים לתופעת הלחץ ולהשפעתן של גורמי הלחץ על הפרט. בין הגישות הנדונות קיימות גישות הרואות את הלחץ כגירוי עצמו – כוח חיצוני או פנימי היוצר מתח, כתגובת האורגניזם לגירוי החיצוני, או כיחסי גומלין בין הסביבה לפרט