עבודת סמינריון הבוחנת את סוגיית שילובו של גלגל המזלות בבתי הכנסת היהודים, תוך בחינת הגורמים לשילוב זה המנוגד לכאורה להלכה היהודית.

בעיה המטרידה באמנות בתי הכנסת הגליליים, היא הופעתן של דמויות מיתולוגיות המשולבות בפסיפסים בבתי הכנסת. קיימים הבדלים בין בתי הכנסת ביחס לפסיפסים הללו, כאשר בגליל העליון, למשל קיימת נטייה לשמרנות בכל הנוגע לשימוש בעיטורים אמנותיים, לעומת בתי כנסת בגליל התחתון.
הדימויים הנפוצים בתרבות ובאמנות היהודית הדתית-מסורתית, מעלות מספר הפתעות, כגון הופעת כיפת הסלע כסמל לבית המקדש, הצגת בכחוס כבורא פרי הגפן וכן מציאת סמלים פגאניים ואף נוצריים בגלגל המזלות. ואכן כבר בתקופה הרומית המאוחרת אימצו לעצמם היהודים את הסמל החזותי עתיק הימים של גלגל המזלות (zodiac). בתיאור גלגל המזלות בבתי-הכנסת העתיקים ניתן להבחין ביסודות פגאניים, ומאוחר יותר נוצריים, אשר מצאו את דרכם אל האמנות היהודית העממית .
השימוש במוטיב גלגל המזלות רווח בתקופת התלמוד והוא שולב ברצפות פסיפס של שבעה בתי כנסת עתיקים: נערן, עין גדי, סוסיא, חמת טבריה, עוספיא, בית אלפא וציפורי. יצוין כי גלגל המזלות הנו אלמנט ייחודי לבתי הכנסת היהודיים בתקופה הביזנטית הקדומה .
גלגל המזלות ברצפות כמה מבתי הכנסת העתיקים, ובמיוחד דמות האל במרכבה שבמרכזו, ממשיכים להעסיק את המחקר באינטנסיביות רבה החל מהגלוי הראשון של בית הכנסת בבית אלפא בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת ועד היום.
שילובו של גלגל המזלות בפסיפסים בבתי הכנסת, הטרידה את מנוחתם של חוקרים שונים, עוד יותר כשהתגלו דמויותיהם של האלים בבתי הכנסת בחמת טבריה, בציפורי, ובמקומות נוספים.
העבודה הנוכחית תבחן את סוגיית שילובו של גלגל המזלות בבתי הכנסת היהודים, תוך בחינת הגורמים לשילוב זה המנוגד לכאורה להלכה היהודית.
תחילה אסקור את גלגלי המזלות המופיעים בפסיפסים בבתי הכנסת, אציג את מאפייניהם העיקריים וכן את ההבדלים ביניהם. בהמשך, אנסה להבין את הגורמים אשר הובילו את היהודים לשלב עיטורים המנוגדים לכאורה להלכה היהודית לבתי הכנסת.