גישת הדאגה האכפתית היא ביסודה יצירת יחסים המבוססים על דאגה ועל אכפתיות. הגישה האכפתית מתאפיינת במוסר, אמפתיה, הקשבה, ראיית נקודת המבט של האחר, מטרתו, צרכיו ציפיותיו.

סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את גישת הדאגה האכפתית בגיל הרך-כיצד באה לידי ביטוי בעבודתן של סייעות.

הגדרת תפקיד הסייעת וסדר-יום עבודתה בגן-הילדים נקבעו לראשונה בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות בשנת 1978. בשנת 2001 נוסח חוזר מנכ"ל מרכז השלטון המקומי בשיתוף משרד החינוך, הסתדרות המעו"ף ואיגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות, שעניינו הגדרה מחודשת של תפקיד הסייעות בגני-הילדים.

בחוזר מנכ"ל מרכז השלטון המקומי משנת 2001 צוינו דרישות התפקיד של סייעות בגני-ילדים אשר אושרו על-ידי משרד החינוך והשלטון המקומי, ונקבע כי סייעת בגן תהיה בעלת 12 שנות לימוד לפחות, נוסף על קורס להכשרת סייעות. עוד נקבע בחוזר כי רשות מקומית תוכל להעסיק סייעת חדשה בעלת 12 שנות לימוד אשר תתחייב כי בתוך השנתיים הראשונות לעבודתה תסיים את קורס ההכשרה בהצלחה

במערכת החינוך יחס אכפתי בהוראה ובלמידה מספק בדיוק את האקלים הנכון שבו התלמידים לומדים בצורה היעילה ביותר, דאגה אכפתית מהותה הקשבה כנה לילד ללא כל שיפוטיות.

ליחסים אלו ישנם מאפיינים משותפים: ראשית, זו/זה שאכפת לו מקדיש תשומת לב כנה ומתעניינת כלפי זה שאכפת ממנו. זו אינה תשומת לב הנובעת ממניעים אישיים, היא אינה בעלת אופי שיפוטי והיא ממוקדת בהבנת המסר האמיתי שהזולת מעביר לנו.