לא פעם ולא פעמיים ניתן לקרוא בספרות התלמודית כי חכמי המשנה והתלמוד עסקו בכשפים, שדים ומאגיה ואכן, בין דברי הכישוף השונים עליהם יש ידיעות בספרות התלמודית, מצוינים בפירוש שלושה מקרים של גירוש-שדים בידי רבנים.
.עבודת סמינריון זו בוחנת את נושא גירוש שדים במקורות חז"ל.
העדות הראשונה על גירוש שדים נמצאה במכתב שכתב אליהו פלקון, תלמידו של האר"י, בשנת של"א (1571). איגרת זו נשלחה לקהילות אחדות, בתוכן קהילת ונציה. ר אליעזר אשכנזי, מחבר ספר "מעשי ה" מזכיר אותה. דרכו הגיע חלק מן האיגרת למחבר ספר "מעשה בוך" (באזל שס"ב), שכלל את הסיפור בספרו. ב"מעשה בוך" נמצאת העדות הנדפסת הראשונה על גירוש שדים בצפת .
במסכת פסחים (קי”ב:) נאמר כי: “ לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו”. ניתן להבין מכך כי חכמים חששו משדים שיזיקו יותר מאשר חשבון הגזרה.
ניתוח גירוש שדים במקורות חז"ל מעלה כי חז"ל הרבו לעסוק בכשפים, מאגיה ושדים ואף חששו מהם ומכוחם.הם נתפסו כרשעים ומזיקים , הם חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של האדם הם נמצאים כמעט בכל מקום ועל האדם להיזהר פן יפגע בהם. מאחר והם קיימים וחלק בלתי נפרד מחיי האדם, קיימים הוראות מדויקות כיצד ניתן לגרשם.
1. מבוא
2. האמונה בשדים
3. גירוש שדים מהו?
4. ניתוח גירוש שדים במקורות חז"ל
5. סיכום