ראדון מופק על ידי ריקבון רדיואקטיבי של רדיום 226, אשר נמצא בעפרות אורניום, סלע פוספט, פצלים, סלעים מתפוררים ומטאמורפיים כגון גרניט ובמידה פחותה, על סלעים נפוצים כגון גיר.

הסקירה הנוכחית עוסקת בגז רדון תוך התייחסות למקורות הראדון, צבירה בבניינים, התפלגות נורמלית רגילה של לוגי ראדון בדירות., דרכי יצירת הראדון, דרכי נדידה של הראדון, דרכי שינוע במבנים, דרכי התמודדות, השפעות בריאותיות, סטנדרט חשיפה המקובל בעולם, סטנדרט חשיפה בישראל, הסבר ביולוגי, נזקים, חישוב,, נוסחאות, מדידה, בדיקה ועלויות.

ראדון הוא גז רדיואקטיבי טבעי שנוצר על ידי ריקבון של אורניום ותוריום. ראדון תורם עיקרי לחשיפה האנושית למקורות קרינה טבעיים  וזוהה כגורם המוביל השני לסרטן ריאות לאחר עישון טבק.

כל קילומטר מרובע של קרקע פני השטח, לעומק של 6 אינץ '(2.6 קמ"ר), מכיל כ 1 גרם של רדיום, אשר משחרר רדון בכמויות קטנות לאטמוספרה. ההערכה היא כי 2,400 מיליון של ראדון משוחררים מהקרקע מדי שנה

הרדון נוצר בקרקע, אך אינו מגיב לחומרים שבסביבתו, אלה נודד בקלות מהמקום בו נוצר לאוויר שמעליו וחודר לבתי מגורים. הרדון מצליח להגיע לאוויר הפתוח מעומק של 1-2 מטר מהקרקע.

המשרד לאיכות הסביבה הדגיש את הגורמים לצבירת רדון במבנים:

• הקרקע: ריכוז הראדיום, פליטת הראדון מהקרקע, לחץ האוויר, טמפרטורה ולחות
• האטמוספרה: תנועות האוויר, לחץ האוויר, הטמפרטורה, הלחות ומזג האוויר