על אף החקיקה המגנה על זכויות הנשים בעבודה, האפליה נגד נשים ממשיכה להתקיים. תוצאת הלוואי של האפליה המגדרית הם שנשים מוערכות לעתים קרובות פחות מגברים ביחס לעבודות מאתגרות, נשים נתפסות כלא מסוגלות להתמודד עם משימות מסוימות, כלא יעילות וכעובדות אשר להן אין את  המאפיינים הדרושים כדי להגיע לידי הצלחה וביצועים בעמדות בכירות.

סקירת ספרות זו בוחנת גורמים חברתיים ומבניים המעכבים את התקדמות הנשים בעולם העבודה.

הפערים בהיסטוריה בין תקופות השלטון המטריארכאלי (שלטון הנתון לסמכותה ולמרותה של האם) והפטריארכאלי (שלטון הנתון לסמכותו ולמרותו של האב), הובילו לעמדה תרבותית כלפי המין, עמדה המבוססת על הולדה ולא על המגדר כקטגוריה מינית. פירוש הדבר שבמשפחה, האישה צריכה להיות אם, והגבר- אב

מגדר הינו קטגוריה חברתית שנכפית על גוף בעל מין. כמו-כן, מגדר הוא עקרון חברתי מאורגן של יחסים חברתיים, המבוססים על 'הבדלים בין המינים' והוא בא בעיקר לסמן יחסי כוח. יחסי כוח מגדריים באים לידי ביטוי בשני קבוצות מובחנות זו מזו התופסות אחת את רעותה  על פי סכמות קוגניטיביות חברתיות , או על פי תפקידים חברתיים . בעקבות הבחנות אלו לנשים מחד ולגברים מאידך, תפקידים חברתיים שונים : האישה היא עקרת הבית, המטפלת, הפקידה והגבר הוא ראש המשפחה, המפרנס והמנהל.

מבנה המשפחה משפיע על השכר של גברים לעומת נשים , כאשר מספר הנפשות במשק הבית משפיעים באופן דיפרנציאלי על יכולת ההשתכרות של הנשים לעומת הגברים.