עם ראשית השלטון העות'מאני, נפתחו לרווחה שעריה של ארץ ישראל בפני  עולים מכל קצות הפזורה היהודית. יהודים מקומיים ממצרים היו עולים לארץ- ישראל, ויהודים היו באים מגלויות שונות מארצות אירופה דרך איטליה בהפלגה עד לנמל אלכסנדריה, או במסלול היבשתי מצפון אפריקה.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בגאולת הארץ באיזה מחיר- הגורמים המשפיעים על ההחלטה לעלות לארץ ישראל במאה ה-16 והקשיים.

בשנת 1516 כבשו העות'מאנים את פלשתינה, יחד עם המזרח התיכון כולו. בתחילה שגשגה ארץ ישראל בשל השלטון העות'מאני, אך בסוף המאה ה -16 החל קיפאון כלכלי.

בשנת 1516 כבשו העות'מאניים  את פלשתינה מן הממלוכים, והחלו את השלטון העות'מאני בארץ-ישראל שנמשך עד 1917. באותה תקופה, ארץ-ישראל, לא הייתה יחידה מנהלית מובהקת בתוך האימפריה העותומאנית. השטח נחלק לכמה מחוזות: ירושלים, עזה, שכם, צפת ולג'ון (הגליל התחתון).

הקהילה היהודית, הייתה דתית ואדוקה ורבים מאנשיה עסקו בלימוד תורה. לימוד התורה בירושלים פעל באמצעות הרב יצחק  שאלאל אשר פתח את הישיבה הירושלמית. הישיבות התקיימות לאורך השלטון העות'מאני.

בארץ ישראל של המאה ה -16 התיישבו  היהודים הספרדים שגורשו מספרד בשנת 1492, אשר מצאו מקלט באימפריה העותומנית. לאחר כיבושה של קונסטנטינופול, הזמין הסולטאן העות'מאני מוחמד הכובש (1451-81) יהודים להתיישב בתחומי האימפריה.  התיישבו יהודים מצפון אפריקה (מגרבאים), ואשכנזים דוברי יידיש באדמות העות'מאניות.

היישוב היהודי סבל מפיצול פנימי עמוק בין ספרדים לאשכנזים,  כאשר רוב היהודים האשכנזים עלו לארץ מארצות מזרח אירופה.

בצפת בראשית התקופה העות'מאנית מספר היהודים היה גדול ממספר המערבים בירושלים ואף המעמד של קהלם בכלל הקהלים בצפת היה רם יותר . על פי רשימות המיפקדים של משלמי המיסים בארץ-ישראל, בעשרות השנים הראשונות של השלטון העות'מאני בה , בשנת 6/1525 מנתה העדה המערבית בצפת 33 משפחות מכלל 233 המשפחות היהודיות שבעיר .