מערכת החינוך הממלכתית התגייסה בשנים האחרונות במאמץ ליצור בתי ספר המתייחסים לפרט, כדי לקדם באופן מיטבי את התלמידים השונים על צרכיהם השונים. הרצון לגבש חינוך בו קיים מגע אישי עם כל תלמיד ותלמיד יצר שורה של תכניות חינוכיות כגון: "חינוך אישי", רווחת הפרט", "בתי חינוך" וכיוצא בזה

עבודה זו עוסקת בשימוש בעקרונות הטיפול הנרטיבי לשם בניית תכנית התערבות למורים העובדים עם נוער בסיכון.

מורים ומנהלים העוסקים בחינוך והוראה של נוער בסיכון והדרה נמצאים פעמים רבות במצבי סיכון דומים לאלו של תלמידיהם, כלומר- צוות המורים.

היות והמורים של נער בהדרה מצופים לעבוד כאשר הם במגע עם הרקע המשפחתי, האישי והמקצועי של עצמם- רקע זה מהווה משוב בעבודתם כאשר מצופה מהם להיות בעלי נוכחות ומעורבות גבוהות בחיי תלמידיהם. מורים למעשה לומדים מניסיונם האישי והמשפחתי ולכן הם מכוונים להגביר את נוכחותם ומעורבותם האישית בתהליך ההתחנכות של תלמידיהם.

מטרת העבודה הנוכחית הייתה להציג תכניות התערבות המיועדות למורים לנוער בסיכון.

תכניות ההתערבות שהוצעו התבססו על הנרטיבית אשר לפיה חוויות האישיות מעצבות זהות מקצועית ויכולת התמודדות יעילה יותר בקרב מורים העובדים עם נוער בסיכון. החוויות האישיות מהילדות וחוויות אישיות כאשה בוגרת, היוצרות את הסיפור האישי חושפות פרטים שונים הנוגעים לעיסוקן של המורות, הסיבות לרצונן לעבוד עם אוכלוסייה קשה כאוכלוסיית נוער העלאת תחושות של שונות/ חריגות ביחס לחברה הנורמטיבית, יצירת אמפתיה והזדהות לנוער המצוי בקצוות החברה, תפיסה כלפי נוער בסיכון בחברה ועוד.

בחינת חוויות אישיות של המורים במסגרת תכניות ההתערבות עשוית להיות התייחסות לצוות בבית הספר, דמויות משמעותיות המעניקות תמיכה המאפשר למורים לתפקד באופן חיובי ומקדם בבית הספר(כמו מנהלת המהווה מקור לתמיכה, משענת, וכן תמיכת הצוות המשמש גם כמקור תמיכה רגשי ומקצועי).

בנוסף מטרתן של תכניות ההתערבות היא גם להעצים את המורים ולכן הדיונים הקבוצתיים במסגרת תככנית ההתערבות עשויים לגעת בהצלחות ושאיפות כמו יכולת לקדם תלמידים שהמערכת הנורמטיבית פלטה אותם, היכולת להוביל אותם להצלחה, לשינוי חיובי משמעותי ועוד.