הביקורת על ההשכלה על הכלכלה היהודית באה לידי ביטוי בעיקר בביקורת על המסחר היהודי, ההלוואה בריבית וחוסר היצרנות. לטענת המשכילים ההמון היהודי חסר פרנסה ואמצעים ולכן אינו מסוגל להעניק חינוך נאות לילדיו.

הסקירה הנוכחית עוסקת בביקורתה של ההשכלה היהודית ברוסיה במאה ה-19 על אופייה של הכלכלה היהודית.

בנוסף לאופי המסחר היהודי, כדוגמת ההלוואה בריבית השלכות מוסריות שליליות. כלומר היהודים הרבו לעסוק בהלוואת כספים. במשך השנים היהודים התבלטו יותר ויותר גם בתחומי הבנקאות ופיננסים. הלוואות כספים הניבו תשואה גבוהה אבל גם נשאו סיכונים גבוהים. רמת חיים הגבוהה אליה הגיעו היהודים באמצעות הלוואת כספים בריבית לא הגנה עליהם מפני התפרצויות פתאומיות של אלימות. המקצוע שלהם והעושר שצברו עשוי להיות למעשה סלילת הדרך לאפיזודות של אלימות.

היהודים התפתחו מקצועית כסוחרים, גובי מסים מיומנים, מלווים בריבית. יהודים רבים בחרו לעסוק במקצועות עירוניים על מנת לשמור על הקבוצה הדתית ולכן גם רבים הפכו לסוחרים. באירופה גם לא התאפשר ליהודים להיות בעלי קרקעות ולכן פחות פנו לחקלאות.

יוצא כי יהודים רבים היו חסרי כל מאחר והדת היהודית והאמונה הפכו אותם ללא יצרניים ואלו אשר כן עבדו ואף הצליחו להתעשר, גם התדרדרו מוסרית והובילו לשנאת יוקדת כלפיה מצדם הגויים.

התפתחות ההשכלה היהודית ברוסיה במאה  ה – 19 ובקורתה על החברה היהודית, הולידה הקמת בתי ספר ברוח ההשכלה, התנגדות לחסידות, לסגפנות ולחוסר היצרנות של היהודים באימפריה הרוסית.

המשכילים ראו בתנועת החסידות את המכשול העיקרי למודרניזציה ולהתפתחות הכלכלית של היהודים ,והם ניצלו את כישרונם הספרותי הסאטירי, המחקרי והפילוסופי כדי להציג את החסידות כסטייה, כגורם שפוגע בעם היהודי,  כגורם לבערות ההמונים. המשכילים גם שיתפו פעולה עם השלטונות וסייעו להם להצר את צעדיהם של החסידים.