שילוב של גורמי סיכון מבניים ואינדיבידואליים בילדות ובבגרות מוביל נערות לאורח חיים קשה. ניתן לראות את הנערות הלל מעורבות במערכת המשפט הפלילי, בכלא, באשפוזים שונים ובמעורבות גבוהה בשימוש בסמים, אלכוהול, עבודת מין ברחוב וחוסר בבית.

המחקר הנוכחי בוחן את השכיחות של מגוון מצבי סיכון הרלוונטיים לנערות בסיכון. מחקר זה התמקד בנערות בסיכון הלומדות בית הספר בצפון, בית ספר המיועד לנוער בסיכון.

גורמי הסיכון לנשים ובנות אלה הם מרובים ולעתים קרובות קיצוניים, והשירותים שמטרתם לתמוך בהם לעתים קרובות מדי נכשלים

בעקבות דו"ח ועדת שמיד, וסקירה שנערכה על ידי סאבו-לאל וחסין נחשף כי כ -160,000 ילדים ומתבגרים בישראל היו בסיכון.

נכון לשנת 2018, קיימים מעל 260,000 ילדים ובני נוער בסיכון. ילדים ובני נוער אלו מצווים במצב המסכן את עצמם או עוסקים בהתנהגות מסכנת, או בעלי בעיות לימודיות/רגשיות/חברתיות  וכן נתונים בסכנה לפגיעה פיזית.

בשנת 2019 פורסמו נתונים המעידים על שיעור נוער בסיכון , כ- 140,399 ילדים, המהווים כ-14% מכלל הילדים בישראל. סיבות הדיווח השכיחות ביותר היו הזנחה (31%) התעללות פיזית (25% ) התעללות מינית  (12%).

שאלת המחקר בחנה מהו תהליך ההתדרדרות במציאות חיים של נערה בסיכון גורמים ודרכי שיקום ?

מטרתו העיקרית של מחקר זה הייתה לבחון את תהליך ההתדרדרות , הדינמיקה המשפחתית  ותהליך השיקום של נערות בסיכון.

מטרת מחקר פרשני זה הייתה לחקור את התחושות, העמדות והתפיסות של מורות לנערות בסיכון. הבנות הלומדות בברנקו וייס, בית ספר המיועד לנערים ונערות שנשרו ממערכת החינוך.

ניתוח הראיונות הובילו לגיבושן של 4 קטגוריות והן הגורמים המובילים להתדרדרות, קשר בין המורה לבין נערות בסיכון, תמיכה קבוצתית וקידום מסוגלות עצמית.

נערכו ראיונות והנתונים האיכותניים נותחו באמצעות חלוקה לקטגוריות. במחקר השתתפו שש מורות בגילאי 38-52.