הפיקוח על אופן טיפול בשפכים מופקד בידי משרד הפנים, משרד הבריאות ונציבות המים. האחריות לאיסוף, טיפול, טיהור וסילוק השפכים היא בידי הרשויות המקומיות. תכנית התקנת ביוב טעונה אישורים של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ושל שר הבריאות או מי שימנה לכך.

סקירת ספרות העוסקת בבחינת כדאיות כניסה לשוק הביוב.

הגידול הצפוי בצריכה הביתית והתעשייתית בשנים הבאות יביא בעקבותיו עלייה בכמות השפכים. דוח ביניים מאפריל 1988, שהכינה חברת תה"ל במסגרת תכנית האב למשק המים, צפה כמות שפכים של 410-כ מליון מ"ק בשנת 2000. הכמות ההולכת וגדלה של השפכים מחריפה אתה סכנות הנגרמות בעטיים, ומגבירה את הצורך להתמודד עם הבעיה.

כמו כן, על פי דו"ח שנתי מס' 41 של מבקר המדינה קיימת שורה ארוכה של מחדלים בטיפול בנושא הביוב בישראל. היעדר תכנית אב ומדיניות כוללת לביוב, היעדר גוף יעיל ובעל סמכויות לתאום הקמת מתקני ביוב חדשים, חוסר המעש של ועדת המנכ"לים לענייני ביוב, פיגור בפיתוח מערכות לטיפול בשפכים, אי-קביעה של רמת טיהור מחייבת והיעדר מאגר נתונים ארצי בנושא ביוב – הם חלק מן הממצאים החמורים של הביקורת.

נציבות המים וכן המנהל לפיתוח תשתיות הביוב מקדם פיתוח ויישום טכנולוגיות חדשות באמצעות תמריצים ותקציבי פיתוח. המטרה היא צמצום הסיכונים הסביבתיים והתברואתיים (יום עיון לטכנולוגיות חדשניות לטיפול בשפכים עירוניים.

בשנים האחרונות בוצעו מחקרים  בעיקר ע"י מוסדות אוניברסיטאיים בנושא חידושים טכנולוגים בענף הביוב  וכן בנושא שילוב חברות תעשייתיות –מסחריות העוסקות בטיפול מים ושפכים.. במסגרת מחקרים אלו נבדקו טכנולוגיות חדשות ישימות המובילות לתפוקת המתקנים.