מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את יחסי גומלין בין מורים לתלמידים על קידומם חברתי ולימודי של תלמידים בעלי לקות למידה.

העבודה הנוכחית תבחן מה נדרש מהמורה כדי לקדם  תלמידים עם לקויות למידה ? הספרות מעידה כי אינטראקציות בין מורה לתלמיד תורמות לאיכות הסביבה הלימודית בכיתה, למוטיבציה, הערכה עצמית וחוסן .

עבודה זו תציג דרכים שבהן קשרים בין מורים לתלמידים יכולים להשפיע על חוסנם הנפשי של התלמידים, על המעורבות הרגשית, ההתנהגותית והקוגניטיבית של תלמידים בעלי לקויות. ראשית, ייערך דיון אודות יחסי הגומלין בין מורה לתלמיד וחשיבותם. בהמשך יוצגו מאפיינים של תלמידים לקויי למידה, ולבסוף ייערך דיון המסביר את אופי הקשר הרגשי שנוצר בין המורים לתלמידים, אסטרטגיות שהמורים יכולים להשתמש בהן כדי לבסס את עצמם כמורים לתלמידים עם לקות למידה, להשפיע על מצבו הרגשי של התלמיד ולהגביר את החוסן הנפשי והאקדמי שלו. חשיבותה של העבודה הנה ביכולת להבין כיצד קשר רגשי עם מורה אכפתי יכול להוביל לחוסן נפשי וכתוצאה מכך להוביל לעלייה בהישגים הלימודיים של התלמידים.

הבדיקה נערכה בקרב 72 מורים, נשים בעיקר, בני 30-49 לרוב, בעלי השכלה אקדמאית.  כלי המחקר היה שאלון יחסי מורה-תלמיד. השערת המחקר טענה כי קיים קשר חיובי בין תפיסת יחסי המורה/תלמיד לבין מידת קידום התלמידים מבחינה לימודית חברתית. ההשערה אוששה ונמצא כי יחסי הגומלין בין המורה לתלמיד קיבלו ציון גבוה, כמו גם תפיסת הקידום הלימודי והחברתי של התלמידים.